בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה בקשה לאישור הסכם רכישה ופירוק שיתוף בקרקע חקלאית, תוך שהוא מדגיש כלל יסוד בדין האזרחי – אדם שמת אינו ישות משפטית, ועיזבון אינו יכול לשמש כבעל דין. ההחלטה, שניתנה על ידי הרשם הבכיר בנימין בן סימון (ת”א 15705-06-25), מציבה משוכה פרוצדורלית בפני התובעים, אייל בן יהודה באום ומרדכי סער, אשר רכשו זכויות בקרקע ומבקשים להסדיר את רישומן.
תביעה שהוגשה נגד נפטרים
התביעה הוגשה על ידי באום וסער כנגד שני בעלי זכויות בקרקע: פריצה’ר יוסף בנימין וג’אן אלגניאן (המנוחה), במטרה לאשר את הסכם הרכישה שנחתם ולבצע פירוק שיתוף במקרקעין. התובעים טענו כי רכשו את מלוא הזכויות בקרקע מן הנתבעת המנוחה ומבנה, וכי ברשותם תצהירים, הסכמי מכר ונסח טאבו המעידים על הקשר המשפטי והעובדתי המלא.
כתימוכין לתביעתם, צירפו התובעים אישורי פטירה רשמיים וכן תצהירים של אחיותיה של אחת הנתבעות (המנוחה), אשר לטענתם הן קרובות המשפחה היחידות. לגרסת התובעים, האחיות הצהירו כי מכרו את מלוא זכויותיהן לתובעים, נתנו הסכמה להסכם השיתוף, ואין להן כל התנגדות לביצועו.
בשל היעדר יורשים ידועים נוספים או מתנגדים צפויים, ביקשו התובעים מבית המשפט לאשר את הסכם השיתוף בהתאם למפה שצורפה, או לחלופין למנות שמאי ולהורות על הפקדת התמורה בקופת בית המשפט עד שיתברר אם קיים יורש.
“מותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי”
הרשם הבכיר בנימין בן סימון דחה את הבקשה. הוא הדגיש בהחלטתו כי התביעה הוגשה כנגד שני נפטרים, ועל פי הדין, אדם שמת אינו ישות משפטית.
הרשם הפנה לסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962, והבהיר כי “עם מותו של אדם, באה לקיצה אישיותו המשפטית, ואין הוא כשר עוד לרכוש זכויות או לחוב חובות. לכן, לא ניתן לנקוט הליך משפטי כנגד נפטר.”
מעבר לכך, נפסל גם הרעיון לתבוע את העיזבון עצמו, שכן “עיזבון אינו אישיות משפטית, ולכן אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו.” הרשם בן סימון ציטט בהרחבה מפסק הדין המנחה בעניין רע”א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז”ל ואח’ נ’ מדינת ישראל – משרד הביטחון, שבו נאמר:
“פעמים רבות, וכך אף אירע בענייננו, מוגשות לבתי המשפט תביעות בהן מצוין כי התובע הוא עיזבונו של אדם שהלך לעולמו. במקרים אחרים מוגשת תביעה נגד עיזבון. תביעות כאלה הינן פגומות… כפי שלא ניתן להגיש לבית המשפט תביעה בשם כלי רכב, ארון או מיטה, או בשם כל הנכסים הללו ביחד, כך לא ניתן לתבוע בשם עיזבון. במילים אחרות, ‘…מותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי או מעין-משפטי…'” (מצטט מתוך ע”א 181/67 גרינשפן נ’ שרעבי).
הרשם הבכיר הוסיף וקבע כי ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, וכי על פי חוק הירושה, התשכ”ה-1965, “במות אדם עובר עזבונו ליורשיו” – ורק היורשים עצמם הם בעלי הדין הרלוונטיים.
