בית הדין המשמעתי המחוזי מחוז תל אביב והמרכז זיכה פה אחד את עורך הדין תמיר טורגל מכלל האישומים שיוחסו לו בקשר עם הפצת מסמך הנחיות של עמותת “חיסונים – בחירה מושכלת” שעסק בביצוע הליכים רפואיים בילדים במוסדות חינוכיים. ההחלטה, שניתנה ב-21 באוקטובר 2025, סיימה הליך משפטי ממושך שהחל בפברואר 2023 ועבר דרך שלושה מותבים שונים של בית הדין, כאשר ההרכב השיפוטי מצא כי הקובלת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בהליך מעין-פלילי.
כתב הקובלנה שהוגש על ידי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, שיוצגה על ידי ערן זהר, התייחס למסמך הנחיות שפרסמה עמותת “חיסונים – בחירה מושכלת”, שבה כיהן טורגל כיושב ראש. המסמך טען כי במדינת ישראל מבוצעים הליכים רפואיים בילדים במוסדות חינוכיים ללא הסכמת הוריהם וללא נוכחותם, וכלל טופס לשימוש חופשי שהמליץ להורים שלא לאפשר ביצוע הליכים רפואיים בילדיהם, שלא להעביר מידע רפואי לצדדים שלישיים, והדגיש את חשיבות נוכחות ההורים בהליכים רפואיים. במסמך הופיעה המלצה למשלוח העתק האישור לעורך דין, וצוין: “מי שמעוניין, ניתן להעביר תיעוד לעורך הדין תמיר טורגל”.
ועדת האתיקה האשימה את טורגל בחמש עבירות: מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים בניגוד לכלל 11ב(א) לכללי האתיקה, ביצוע פרסומת אסורה בניגוד לכלל 2א לכללי הפרסומת, שידול אסור לשם השגת עבודה לפי סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין, התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 61(3) לחוק, ופגיעה בכבוד המקצוע לפי סעיף 53 לחוק. הקובלת טענה כי היה בדברים כדי להטעות את הציבור ולפגוע בכבוד המקצוע.
טורגל, מצדו, הבהיר כי פעילותו בהקשר זה היא פעילות פרו-בונו מלאה, שלא גבה כל תשלום בגין משלוח מסמך ההנחיות או קבלת תיעודו מהורי התלמידים, אלא עשה כן בהתנדבות. הוא טען כי העמותה אינה מציעה שירותים משפטיים אלא מנגישה מידע, וכי לא התקיימו יסודות עבירות השידול והפרסומת. טורגל הוסיף וטען לפגם בהליך הבירור, שכן התלונה שהובילה לפתיחת ההליך הייתה אנונימית ולא נשמר תיעוד מספק לגביה.
בהכרעת הדין המפורטת, שנכתבה על ידי יושבת הראש מוריה שלו ובה הסכימו חברי בית הדין ניר שמש ועמית לויתן, נדחו כל סעיפי האישום. ביחס לאישום מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים, קבע בית הדין כי העמותה היא גוף ללא מטרות רווח, ולכן לא התקיים הרכיב השלישי הנדרש לפי הכלל – שהגוף המפנה פועל למטרות רווח. בית הדין ציין: “משעסקינן בעמותה, אפוא, חזקה היא כי אין מתקיים הרכיב השלישי. ודוק, הקובלת לא השכילה, ולמעשה אף לא ניסתה, להציג אחרת בראיות”.
לגבי עבירת השידול, קבע בית הדין כי לא התקיים שידול אסור. שלו כתבה: “לא מצאתי בדברים אלה ולו ראשית דחיקה בקוראי המסמך לשימוש בשירותיו של הנקבל עצמו, ולא אלמנט של לחץ או שיכנוע לכך. המסמך ממליץ על העברת טופס הנחיות ההורה למוסד החינוכי, ומציג כאפשרות, מיעונו של עורך דין לפניית ההורה למוסד חינוכי זה”. היא הוסיפה כי במסמך יש אמירה פוזיטיבית שההפנייה לתיעוד יכולה להיעשות “לכל עו”ד”, והבחירה המלאה נותרה בידי המעוניינים.
באשר לפרסומת אסורה, מצא בית הדין כי המסמך נושא את לוגו העמותה ולא את חתימת טורגל, וזהותו נזכרת רק באופן צדדי. שלו קבעה: “בהתאם להתרשמותי, בהפצת מסמך ההנחיות התכוון הנקבל לקדם את עקרונותיה של העמותה, ולא נתכוון לפרסם עצמו או עיסוקו כעורך דין”.
לעניין עבירות הסל – התנהגות שאינה הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע – הודתה שלו בתחילה כי עיון במסמך הותיר אותה בתחושת אי-נוחות קשה, בפרט ביחס לניסוחים כגון “מדינת ישראל מתהפכת על אזרחיה” ו”חוקים והנחיות דרקוניים”. היא ציינה: “מצאתי כי ניסוחים אלה כלל לא נדרשו להעברת המסר הבסיסי אשר הנקבל והעמותה התכוונו להעביר”. אולם, בסופו של דבר קבע בית הדין כי יש ליתן את הדעת לאינטרסים המתנגשים של חופש הביטוי מזה וכבוד המקצוע מזה, וכי מסמך ההנחיות והפצתו אינם בגרעין הקשה של עיסוקו של טורגל כעורך דין.
יתרה מכך, בית הדין מתח ביקורת חריפה על ניסוח כתב הקובלנה והתנהלות הקובלת במהלך ההליך. שלו כתבה: “כתב הקובלנה שבפנינו תיאר באופן כללי את מסמך ההנחיות, ולא האיר כל זרקור מכוון כלפי אמירה או התנסחות ספציפית זו או אחרת”. היא הוסיפה כי שאלות בית הדין שנועדו להבהיר את גדרי הקובלנה נענו במענים חלולים, וגם סיכומי הקובלת לא ניסו לברר את המוץ מן התבן. בית הדין קבע: “דומני, כי התנהלות דיונית מעין זו אינה תואמת הליך מעין-פלילי, וכי בהרשעה על יסוד אישום מעורפל כאמור, תהא גלומה פגיעה דיונית מהותית בנקבל”.
שמש הוסיף בחוות דעתו כי הקובלת לא עמדה בנטל השכנוע הנדרש בהליך מעין-פלילי, שבו נדרש שכנוע מעבר לספק סביר. הוא ציין: “כתב הקובלנה בצירוף כתבי בי הדין שבאו לאחריו… לא היה בהם מספיק על מנת שהקובלת תצליח לעמוד בדרישות הדין להוכיח את אשמתו של הנקבל באישומים בהם נאשם”. לויתן, מצדו, הסכים עם התוצאה אך הביע דעה שונה לגבי שמירת מסמך בידי עורך דין, שלדעתו מהווה שירות משפטי. אולם, גם הוא קבע כי לא הוכח היסוד הנפשי הדרוש להרשעה.
בית הדין התייחס גם לנושא התלונה האנונימית שהובילה לפתיחת ההליך. שלו כתבה: “נותרנו נטולי כל ידיעה ביחס לשאלות: מי עמד מאחורי התלונה, כיצד הפנה אותו פלוני את העניין לועדת האתיקה, ואפילו – האם היתה כאן כלל תלונה”. היא ציינה כי לא נותר כל תיעוד פנימי בגין הגשת התלונה, וקבעה: “מחדלים אלה שהתקיימו בעניינו של הנקבל… אכן פוגמים במראית פני הצדק”.
למרות הזיכוי, הדגיש בית הדין כי אין לראות בכך מתן גושפנקא חיובית לסגנון ההתנסחות בו נקט טורגל. שלו סיכמה: “ראוי היה שכך היה עושה זאת, אך חרף האמור, דומני כי התנהגותו אינה עולה כדי עבירת משמעת”. שמש הוסיף והמליץ לטורגל “לשקול סגנון מרוסן יותר בצורת התבטאותו כלפי רשויות המדינה שעה שהוא מציג זאת כלפי הציבור תוך כדי שהוא מציג עצמו לציבור כעורך דין”.
שאלות ותשובות
באילו עבירות הואשם עורך הדין תמיר טורגל?
טורגל הואשם בחמש עבירות: מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים, ביצוע פרסומת אסורה, שידול אסור לשם השגת עבודה, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ופגיעה בכבוד המקצוע. כל האישומים התייחסו למסמך הנחיות שפרסמה עמותת “חיסונים – בחירה מושכלת”.
מדוע זוכה עורך הדין מכל האישומים?
בית הדין קבע כי הקובלת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בהליך מעין-פלילי. העמותה אינה פועלת למטרות רווח, לא התקיים שידול אסור שכן לא הייתה דחיקה או לחץ על הציבור, ולא הוכחה כוונה לפרסום עצמי. כמו כן, כתב הקובלנה היה מעורפל ולא פירט באופן מספק את האישומים.
מה היה תוכן מסמך ההנחיות השנוי במחלוקת?
המסמך טען כי במדינת ישראל מבוצעים הליכים רפואיים בילדים במוסדות חינוכיים ללא הסכמת הוריהם. הוא כלל טופס המליץ להורים שלא לאפשר ביצוע הליכים רפואיים בילדיהם ללא נוכחותם, והציע אפשרות למשלוח העתק המכתב לעורך דין, כולל לטורגל.
האם עורך הדין גבה תשלום עבור הפעילות?
לא. טורגל הבהיר שפעילותו הייתה פרו-בונו מלאה, ולא גבה כל תשלום בגין משלוח מסמך ההנחיות או קבלת תיעודו. העדויות שהובאו תמכו בכך, והקובלת לא הציגה ראיות לסתור. בית הדין קבע ממצא עובדתי פוזיטיבי שלא נתבקש ולא נתקבל כל תשלום.
מה היו הביקורות של בית הדין על ניהול ההליך?
בית הדין מתח ביקורת חריפה על כתב הקובלנה המעורפל, על התנהלות הקובלת שנמנעה מליתן הבהרות, ועל העובדה שהתלונה שפתחה את ההליך הייתה אנונימית ללא תיעוד מספק. בית הדין קבע שהתנהלות זו אינה תואמת הליך מעין-פלילי ופוגמת במראית פני הצדק.
