בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה יוצאת דופן של עורך דין שביקש לעיין בתיק תביעה אזרחית, לאחר שטען ל”זיקה רחוקה” לחלק מהנתבעים בקשר לפרויקט תמ”א 38 בחיפה. השופטת לובנה שלאעטה חלאילה קבעה כי הבקשה כללית ועמומה מדי, ולא הציגה טעם לגיטימי וממוקד שגובר על האינטרסים של בעלי הדין המתנגדים.
פרשת התביעה והבקשה לעיון
המקרה הנדון עוסק בבקשה שהגיש עורך הדין איל מנחם (המבקש) לעיון בתיק ת”א 68254-03-25, המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. התביעה המקורית הוגשה על ידי רונן בויס כנגד שורה של נתבעים, ובהם רונן בויס עצמו, עורכי הדין אייל אלקסלסי ואורי בר-און, סילביה אלקסלסי, אליהו שושן, וחברות מקבוצת אינדיום: אינדיום יפתח בע”מ, אינדיום השקעות בע”מ ואינדיום פסגת הכרמל בע”מ.
בבסיס התביעה עומד פסק דין שניתן בהליך קודם בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2 (רונן בויס ועו”ד אייל אלקסלסי), שם הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם נסב סביב חוב אישי של רונן בויס ואייל אלקסלסי, ונסמך בין היתר על החלטת חברת אינדיום יפתח בע”מ – שרונן בויס היה בעל מניות בה – לאשר חתימה על הסכם אופציה או מכר של דירה בפרויקט תמ”א 38 (“פרויקט יפתח א'”) עם התובע, וללא תמורה מצדו. עיקרה של המחלוקת הנוכחית היא בשאלת תוקפה של החלטת החברה כלפי התובע. כלומר, אין מדובר בסכסוך קלאסי של דיירים או רוכשים בפרויקט תמ”א.
איל מנחם נימק את בקשת העיון בכך שהוא “בעל זכויות בנכס בבית משותף בחיפה, ונפגש עם המשיבים 2 ו-8 [אייל אלקסלסי ואליהו שושן], וקיבל מהם הצעה (מקבוצת אינדיום) בנוגע לביצוע פרויקט תמ”א בחיפה על ידם”. מנחם טען כי לאחר שאיתר פרטים על התביעה ופנה לאליהו שושן לעיין במסמכים, הוא סורב בנימוק כי התיק אינו רלוונטי.
דחיית הבקשה: “לא הובהרה התכלית מאחורי העיון”
השופטת שלאעטה חלאילה בחרה לדחות את בקשת העיון, על אף שציינה כי זכות העיון נגזרת מעיקרון פומביות הדיון ופורשה בהרחבה בפסיקה. היא הדגישה כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזן אותה מול אינטרסים אחרים, כמו פגיעה בפרטיות או חשיפת סודות מסחריים.
בית המשפט בחן את הבקשה לפי המבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה. בעוד שבשלב הראשון לא קיים איסור בדין לעיון בתיק, השופטת קבעה כי איל מנחם לא עמד בנטל המוטל עליו בשלב השני – להוכיח כי הבקשה מוצדקת.
“אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל ולא צלח את השלב השני של המבחן התלת שלבי להתרת העיון, שכן מדובר בבקשה כללית שלא ממש ברור מה עומד מאחוריה,” כתבה השופטת. “אין בבקשה נימוק המצדיק או המסביר את הצורך בעיון, אלא אך הגדרה של זיקה (רחוקה) של המבקש למי מהנתבעים להליך (בעל דירה בבית משותף שנפגש עם מי מהנתבעים). אף אין דרך לשקול עיון חלקי שכן לא הוגדרה מטרת העיון ולאיזה צורך הוא נועד.”
השופטת אף מתחה ביקורת על הנימוק שהוגש: “הנימוק’ שהועלה בבקשת העיון, כללי מדי לטעמי. כל אשר נאמר הוא כי המבקש בעל זכויות בבית משותף (שאף לא צוינה כתובתו) שנפגש עם הנתבעים 1 ו-7 בנוגע לפרויקט תמ”א בחיפה… לא נטען לכל קשר או זיקה לנושא התביעה ולא הובהר מהי התכלית מאחורי העיון.” לטעמה, קבלת הבקשה בדרך זו משמעה מתן הרשאה לעיין בכל מסמכי התיק “לכל מי שמקיים שיח עם מי מהנתבעים בנוגע לכל פרויקט תמ”א בחיפה.”
טענות הנתבעים: חשש משיקולים עסקיים ופגיעה בפרטיות
הנתבעים, ובראשם החברות מקבוצת אינדיום והמעורבים בהן, התנגדו בתוקף לבקשה. עו”ד אורי בר-און טען כי התרת העיון עלולה לפגוע בפרטיותו ולגרום לו נזק, מכיוון שהתביעה מייחסת לו, ככל הנראה, רשלנות מקצועית.
יתר הנתבעים טענו כי הזיקה הנטענת, אילו הייתה נכונה, היא קלושה וכי התיק מכיל מידע ונתונים עסקיים ומסחריים מובהקים של החברות. חשיפת המידע למבקש שלא לצורך עלולה לגרום להם נזק. הנתבעים אף העלו טענות חמורות יותר, לפיהן ייתכן שמנחם פועל ממניעים זרים, “שמא מתוך רצון וכוונה שלו או של אחרים מטעמו, לפגוע, להזיק ולהטריד את הנתבעים,” וזאת אולי מתוך כוונה לשבש פרויקט בנייה של החברה היזמית בבניינים סמוכים. בהקשר זה ציינו הנתבעים כי איל מנחם עצמו מחזיק במניות חברה הפעילה בתחום הנדל”ן.
השופטת לא הכריעה בטענות בדבר מניעים זרים, אך ציינה כי לא מן הנמנע ש”שיקולים עסקיים תחרותיים עומדים מאחורי הבקשה.” היא סיכמה כי לאור העובדה שלא נטען כל קשר או זיקה לנושא התביעה, ולא הובהרה התכלית מאחורי העיון, היא אינה רואה צורך להרחיב בבחינת נימוקי ההתנגדות.
השופטת אף ציינה כי ממילא רוב רובן של ההחלטות בתיק, לרבות החלטה מפורטת מיום 3.8.25 בנוגע לסעד זמני שמסכמת את המחלוקת, מתפרסמות במאגרים המקוונים. בנסיבות אלו, ובשל הנימוק הכללי והעמום של הבקשה, היא לא השתכנעה בצורך לקבלת פרטים נוספים אודות ההליך. לאור דחיית הבקשה, בית המשפט לא חייב בהוצאות.
