בית משפט השלום בפתח תקווה, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, חייב את עורך הדין דוד אנג’ל להשיב ללקוח יוסף בורגיל 27,000 ש”ח מתוך 29,500 ש”ח ששילם בעת חתימה על הסכם שכר טרחה שני, לאחר שהלקוח ביטל את ההתקשרות תוך שעות ספורות ועוד באותו סוף שבוע. הרשמת הבכירה יעל טימנס קבעה כי הסעיף בהסכם שמזכה את עורך הדין בשכר טרחה מלא גם במקרה של ביטול – הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכי בפרק הזמן הקצר שחלף לא בוצעה עבודה משמעותית שמצדיקה חיוב הלקוח.
הרקע לעניין החל באוגוסט 2024, עת שכר בורגיל את שירותיו של עו”ד אנג’ל, המתמחה זה 28 שנה בהסדרת אשרות כניסה ומעמד לישראל, לצורך הזמנת בת זוגו מתאילנד כתיירת. ההסכם הראשון נחתם ב-19.8.24 על סך 9,360 ש”ח (לאחר ניכוי 468 ש”ח ששולמו בפגישת הייעוץ הראשונה). לאחר כחמישה חודשים של טיפול, שכלל הכנת מסמכים, מילוי טפסים ופגישות, ביקש בורגיל לשנות את המסלול להסדרת מעמד על בסיס חיים משותפים, כולל עריכת הסכם ממון.
ב-23.1.25 נחתם הסכם שכר טרחה שני על סך 30,000 ש”ח + מע”מ. הצדדים הסכימו על קיזוז 5,000 ש”ח מההסכם הראשון, ובורגיל שילם במקום 29,500 ש”ח בכרטיס אשראי.
עוד באותו יום, ביום חמישי, התקשר בורגיל למשרדו של אנג’ל והודיע כי הוא מבקש לבטל את ההסכם השני בשל בעיות נפשיות קשות שמנעו ממנו להפעיל שיקול דעת. ביום ראשון 26.1.25 שלח מייל נוסף ובו חזר על בקשת הביטול ודרש זיכוי כרטיס האשראי. ב-29.1.25 נפגשו השניים שוב, ובורגיל חזר על עמדתו. למחרת מסרה מזכירת המשרד כי עו”ד אנג’ל דורש 10,000 ש”ח עבור עבודה שבוצעה. בורגיל סירב והגיש תביעה להשבת מלוא הסכומים ששילם בשני ההסכמים, בניכוי 2,500 ש”ח בלבד עבור הפגישה מיום 23.1.25, וכן 2,000 ש”ח פיצוי על עוגמת נפש.
בכתב ההגנה טען עו”ד אנג’ל כי הלקוח נהג בדפוס קבוע: שוכר את שירותיו, ממתין עד שכל החומר מוכן ואז מבטל ומנסה לפעול לבד. לטענתו, גם הפעם בורגיל טס לתאילנד והגיש בקשה עצמאית לקונסוליה שם – בקשה שנדחתה – מבלי לעדכן אותו, דבר שפגע קשות בהליך. אנג’ל הדגיש כי כבר קיזז 5,000 ש”ח בהסכם השני מתוך התחשבות, וכי המסמכים הוכנו מבעוד מועד.
הרשמת טימנס דחתה לחלוטין את דרישת ההשבה בגין ההסכם הראשון: “אילו אכן לא היה התובע שבע רצון מהטיפול בו, סביר להניח כי לא היה מתקשר בהסכם שכר טרחה שני עם הנתבע”. לעומת זאת, בהסכם השני קבעה כי הביטול נעשה תוך שעות ספורות ובסוף שבוע, כך שלא היו ימי עבודה מלאים בין החתימה לביטול. המסמך היחיד שהציג עו”ד אנג’ל כראיה לעבודה שבוצעה היה מכתב סטנדרטי ראשוני ללשכת רשות האוכלוסין בבאר שבע מיום 23.1.25 – מכתב שהסתמך על חומר שכבר היה בידי המשרד מההסכם הראשון.
הרשמת ציינה כי שאר המסמכים שצורפו לכתב ההגנה היו מיילים מההסכם הראשון או מסמכים מתוארכים מאוחר יותר (מרץ 2025), לאחר הביטול ואף לאחר הגשת התביעה. היא קבעה כי הסעיף בהסכם השני שמזכה את עורך הדין בשכר מלא גם בביטול – ללא הבחנה בין שלבי הטיפול – הוא דרקוני ומקפח, וכי אכיפתו בנסיבות אלה תביא להתעשרות בלתי מוצדקת.
בהסתמך על פסיקה קודמת ועל ספרו של השופט בדימוס פרופ’ קלינג “אתיקה בעריכת דין”, כתבה הרשמת: “אין לחייב את הלקוח בתשלום מלוא שכר הטרחה, אם טיפולו של עורך הדין יופסק לפני השלמתו. נראה שהוראה כזו תפסל בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור, בפגעה בזכותו של הלקוח לבחור בעורך דין ולהחליפו מתי שירצה… כאשר אמון זה מתערער, יש להעניק ללקוח את האפשרות להפסיק את הקשר עם עורך דינו… בלא שהדבר יגרור אחריו ‘סנקציה’…”
בסופו של דבר חויב עו”ד אנג’ל להשיב 27,000 ש”ח (29,500 ש”ח ששולמו ביום החתימה בניכוי 2,500 ש”ח עבור הפגישה עצמה) בתוספת 500 ש”ח הוצאות. דרישת הפיצוי על עוגמת נפש נדחתה.
