בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה זיכה את עורכת הדין סוהיר עמאר מכל האישומים המשמעתיים שיוחסו לה, זאת לאחר שועדת האתיקה מחוז חיפה חזרה בה מהקובלנה בעקבות פסק דין חלוט שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בעכו – כך דווח באתר חדשות חיפה והקריות. ההחלטה, שניתנה ב-21 באוקטובר 2025 על ידי הרכב של עודד בולדו כיושב ראש, מירה רווה ומאג’ד בכרייה כחברי בית הדין, חושפת בעייתיות בהגשת קובלנות משמעתיות כאשר מתנהל במקביל הליך משפטי אזרחי שטרם הוכרע.
הקובלנה המקורית הוגשה ב-16 בספטמבר 2024 על ידי ועדת האתיקה מחוז חיפה, שיוצגה על ידי רמי סלאמה, והתבססה על תלונתו של שאוק חייר. לפי כתב הקובלנה, במהלך 2015 פנה חייר לעמאר וביקש ממנה לייצג אותו בהליכי גביית חובות מלקוחות העסק שבבעלותו. הוא מסר לה מספר פסקי דין וכן המחאות שקיבל מלקוחותיו שחזרו ללא כיסוי מתאים, על מנת שתטפל בביצועם. המתלונן שילם לעמאר, בשלושה תשלומים שונים, סכום כולל של 2,000 שקלים לצורך פתיחת תיקים בהוצאה לפועל, אולם עמאר פתחה שני תיקים בלבד ושילמה אגרת פתיחת הליך בגינם על סך 330 שקלים בלבד.
במשך תקופה של מספר שנים, לטענת הקובלנה, פנה המתלונן לעמאר בבקשה לקבלת עדכון אודות הטיפול בעניינו, אולם היא התחמקה ממתן תשובות עניינית. עקב התנהלותה והתעלמותה מבקשותיו, ב-22 בספטמבר 2022 הגיש המתלונן נגדה תביעה כספית על סך 7,500 שקלים לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו, במסגרת תיק 21738-09-22.
ב-22 בינואר 2023 התקיים דיון בתביעה שאליו עמאר לא התייצבה ובעניינו לא הגישה בקשת דחייה, למרות שזומנה כדין. באותו דיון ניתן פסק דין נגדה לפיו חויבה לשלם למתלונן סכום של 7,500 שקלים והוצאות משפט בסך 400 שקלים. בהמשך, הגישה עמאר בקשה לביטול פסק הדין, ובהחלטה מיום 27 באפריל 2023 נעתר בית המשפט השלום בעכו לבקשתה והחליט לבטל את פסק הדין בכפוף לכך שתשלם הוצאות למתלונן על סך 400 שקלים תוך 21 יום. עמאר לא שילמה את ההוצאות בהתאם להחלטת בית המשפט, ולאור כן ב-21 במאי 2023 נדחתה בקשתה לביטול פסק הדין ופסק הדין נותר על כנו.
על רקע זה הוגשה הקובלנה המשמעתית. עמאר הואשמה בהזנחת טיפול בלקוח והפרת חובת הנאמנות ללקוח, עבירות לפי סעיף 2 לכללי האתיקה ביחד עם סעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין. כמו כן, הואשמה באי כיבוד פסק דין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק, באי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק, ובהתנהגות נוספת שאינה הולמת את המקצוע.
אולם, התמונה השתנתה לחלוטין כאשר עמאר הגישה את תשובתה לקובלנה ב-8 במאי 2025. לתשובה צורף פסק דין חלוט מיום 19 בינואר 2025, שבו נדחתה תביעת הלקוח לאחר שמיעת ראיות. ב-12 באוגוסט 2025 הודיעה הקובלת, בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט, על חזרה מהקובלנה. הקובלת ביקשה להורות על ביטול הקובלנה ללא זיכוי.
ב-11 ביוני 2025 הורה יושב ראש בית הדין לבא כוח הקובלת להבהיר כיצד הוא מצפה שלא יהיה זיכוי, ולאחר מכן, ב-16 בספטמבר 2025, הודיע בא כוח הקובלת כי הקובלת מודיעה על חזרה מהקובלנה בהתאם לסעיף 19(ב) לכללי לשכת עורכי הדין בבתי הדין המשמעתיים מ-2015.
בהכרעת הדין, ציין בית הדין את הבעייתיות המרכזית במקרה זה. הקובלנה הוגשה על אף שבתיק בית המשפט טרם ניתן פסק דין חלוט. הקובלת לא פעלה על מנת לוודא בעצמה, שלא באמצעות המתלונן, מה סטטוס התביעה בטרם הגישה את כתב הקובלנה. בית הדין קבע כי הקובלנה התבססה על מצב דברים חולף, ונטענו בה טיעונים אותם העלה המתלונן גם בתביעתו בבית המשפט.
לפי סעיף 19(ב) לכללי סדרי הדין, אם הקובל חזר בו מהאישום לפני שהוגשה תשובת הנקבל לקובלנה, בית הדין יבטל את האישום. אך אם חזר בו לאחר מכן, בית הדין יזכה את הנקבל מאותו אישום. במקרה זה, מכיוון שהקובלת חזרה מהאישומים רק לאחר שעמאר הגישה את תשובתה, נקבע שאין אלא לזכות אותה מכל האישומים שיוחסו לها.
המקרה מדגים את החשיבות של בירור מלא של העובדות והמתנה להכרעה שיפוטית סופית בטרם הגשת קובלנה משמעתית, במיוחד כאשר מדובר באישומים המבוססים על טענות שכבר נבחנות בהליך אזרחי במקביל. הזיכוי המלא של עמאר מכל האישומים מהווה תוצאה ישירה של העובדה שהאישומים התבססו על תביעה שבסופו של דבר נדחתה על ידי בית המשפט.
