בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב הטיל על עורך הדין עמוס טיין חיוב בהוצאות כבד בסך 15,000 שקלים לטובת ועדת האתיקה הארצית, זאת לאחר שהורשע בהעסקה אסורה של עורך דין שהושעה ממקצוע עריכת הדין. גזר הדין, שניתן ב-20 באוקטובר 2025 על ידי הרכב של מאיה צברי כיושבת ראש, ליאור חיימוביץ’ ואורנה גלבשטיין כחברי בית הדין, התבסס על הסדר טיעון שהושג בין הצדדים לאחר ניהול הליך הוכחות מלא.
ההרשעה ניתנה ב-22 ביולי 2025 לאחר שהוכח כי טיין העסיק שלא כדין את עופר רביע, שהושעה ממקצוע עריכת הדין, במשרדו. הקובלנה הוגשה על ידי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, שיוצגה על ידי ליאור שטלצר, וטיין יוצג על ידי ירון דוד. בהכרעת הדין קבע בית הדין כי טיין העסיק את רביע באופן אסור בין התאריכים 1 ביוני 2015 עד 2 בפברואר 2017, ולא כפי שנטען בקובלנה המקורית שטענה להעסקה עד ליום 25 ביולי 2022. העבירה בה הורשע טיין היא איסור העסקה לפי סעיף 59 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ”א-1961.
ב-12 באוגוסט 2025 שמע בית הדין את טיעוני הצדדים לעונש. בא כוח הקובלת ביקש להטיל על טיין רכיבי ענישה בדמות השעיה על תנאי לשיקול דעת בית הדין והוצאות בסך 5,000 שקלים. בא כוח הקובלת ציין תחילה שיקולים לקולא, לפיהם מדובר בעורך דין ותיק עם כ-22 שנות ותק וללא עבר משמעתי. אולם לחומרה טען כי יש העדר לקיחת אחריות שבא לביטוי בניהול ההליך עד תום, וכי בחוק יש מנגנון פשוט לאישור העסקה וטיין העדיף להתעלם ממנו. עוד טען כי לרביע היה יתרון יחסי מכוח הכשרתו וניסיונו כעורך דין באופן העסקתו עבור טיין, למרות שלא הייתה זו עבודה משפטית.
מנגד, טען בא כוח טיין כי יש להסתפק בהרשעתו ולהימנע מהטלת עונש, וזאת בהתאם לסעיף 69(א)(1) לחוק. ההגנה טענה כי ניהול ההליך התחייב נוכח תקופת ההעסקה האסורה שנטענה בקובלנה אל מול מה שהוכח בפועל, וכי ההעסקה לא הייתה בעבודה משפטית. עוד נטען כי טיין הוא עורך דין ותיק שייצג מטעם הלשכה במספר תיקים בפרו-בונו ללא קבלת שכר טרחה, וכן ייצג מטעם הסיוע המשפטי בעשרות תיקים בשכר מינימלי כתרומה לחברה. ההגנה הדגישה כי ההרשעה לכשעצמה תגרום לטיין נזק תדמיתי בוועדות בהן הוא מכהן בחו”ל וכן כממונה על הליכי חדלות פירעון, וכי בסופו של דבר כל מטרתו הייתה לסייע לחבר למקצוע שנקלע למצוקה כלכלית.
טיין עצמו התייצב וציין כי עצם ההרשעה בהליך משמעתי משליכה על עבודתו כנאמן בהליכי חדלות פירעון, וכי שגה באופן בו פירש את האיסור המשמעתי שבסעיף 59 לחוק. בנוסף, הוא ביקש להביע התנצלות ולקיחת אחריות על מעשיו.
בסיום הדיון המליצו חברי בית הדין לצדדים לבוא בדברים ביניהם בניסיון להגיע לעונש מוסכם. ב-21 באוגוסט 2025 הגיש בא כוח הקובלת הודעה על הסכמות בין הצדדים ביחס לעונש שיוטל על טיין, לפיה יושתו עליו הוצאות בסך 15,000 שקלים לטובת ועדת האתיקה הארצית. במסגרת אותה הודעה ציין בא כוח הקובלת כי נלקחו בחשבון טיעוני ההגנה, נטילת האחריות, וכי מוסכם עליו שטיין שגה בתום לב בפרשנותו את הדין.
בית הדין קיבל את הסדר הטיעון לאחר שמצא כי השיקולים בבסיסו סבירים וראויים. בית הדין ציין כי דין והלכה פסוקה הם שבית הדין יכבד את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הסדר טיעון, כל עוד השיקולים בבסיס ההסדר סבירים וההסדר מהווה איזון ראוי בין האינטרסים והשיקולים העומדים על הפרק. בית הדין הדגיש כי דברים אלה נכתבים ביתר שאת משההסדר הושג בעקבות הערות בית הדין שהוערו לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש.
בהחלטתו, הפנה בית הדין אזהרה חשובה לקהילת עורכי הדין. בית הדין קבע: “יידע כל עורך דין אשר מעוניין להעסיק אדם שחברותו בלשכה הושעתה, הותלתה או שהוצא מן הלשכה, כי עליו לבקש היתר מן הלשכה לעשות כן ואל לו להסיק פרשנויות כאלו ואחרות בדבר תחולתו של האיסור, אף אם כל מטרתו לסייע לחבר המצוי במצוקה כפי שהדברים עמדו לנגד עיני הנקבל שבפנינו”.
