עורך הדין הירושלמי קובי קמר, המתמחה במשפט פלילי, פרסם טור דעה נוקב באתר “כל העיר” שבו הוא מבקר באופן חריף את ניהול משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, תוך שהוא מציין במפורש שלמרות הנזקים הכבדים שגורם המשפט, אסור להפסיקו. המאמר, שפורסם השבוע, מציג ביקורת כפולה הן כלפי הנאשם והן כלפי הפרקליטות ובית המשפט.
קמר, המגדיר את עצמו כ”סנגור מושבע”, פותח את דבריו בהבהרה שהוא יודע להבחין בין דעות אידיאולוגיות לבין בחינה מקצועית של מערכת ראיות. “אני מכיר היטב את מערכת הראיות הלכאוריות בתיקי החקירה השונים ולא רק שאין לי כל ספק שכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו נסמך על אדנים מוצקים, אלא שהפרקליטות עוד עשתה עימו חסד”, כתב.
לדבריו, עורך הדין יעקב וינרוט, שהכיר את הראיות המפלילות, המליץ לנתניהו להגיע להסדר טיעון כדרך למנוע מאסר. “אלא שהתוצאה של זה היתה סיום הקריירה הפוליטית שלו. לא מופרך לחשוב שהוא דווקא היה מקבל את ההצעה, אך בהחלט אפשר שמי שעמדו מנגד היו בני משפחתו, שגם ‘הקריירה’ שלהם היתה מסתיימת”, כתב קמר.
במקום זאת, כך לטענתו, נתניהו הכריז “לא יהיה כלום, כי אין כלום” ופנה לניהול משפט מורכב תוך “עשיית שמות” במערכות אכיפת החוק ובמדינה כולה. “המטרה – למשוך ולמרוח את הזמן עד אין קץ”, הוסיף.
קמר מייחס אחריות גם לפרקליטות, אותה הוא מאשים בהחלטה שהוא מכנה “אווילית”. לדבריו, אם הפרקליטות הייתה מגישה שלושה כתבי אישום נפרדים, היה קל להוכיח את האשמה בתיק “השמפניות והסיגרים”, שלטענתו היה צריך להיות קבלת שוחד. “אז היה ‘נזרק’ ממילא מהפוליטיקה וממשיך לנהל את שני המשפטים האחרים בלי כל יכולת להזיק”, כתב.
במקום זאת, כך לפי קמר, הפרקליטות הגישה כתב אישום אחד הכולל את שלושת האישומים, שילבה בו עוד נאשמים והוסיפה 333 עדי תביעה. “חלקם הגדול אמור להיחקר בכמה וכמה חקירות נגדיות על ידי הסנגורים האחרים. אלה ‘מרחו’ את החקירות הנגדיות, כאשר הם מנצלים את דרכם של השופטים לאפשר זאת. התוצאה? פרשת תביעה שנמשכה עוד 4 שנים מעבר ל-4 שנים קודמות עד שהוגש כתב האישום”, כתב.
עורך הדין טוען שנתניהו ניצל את הזמן הזה להקמת קואליציה שהתחייבה לתמוך בגחמותיו האישיות, ופנה להכריז על “רפורמה משפטית”, שלדבריו לא הייתה אלא “מהפכה משטרית”. “באמתלה לפיה נדרשים תיקונים לשם יעילות מערכת המשפט, תכנן לחוקק חוקים שיסייעו לו להימלט ממשפטו. בתוכם חוקים שיסרסו את בית המשפט העליון, כמו גם את היועצת המשפטית לממשלה, ושמטרתם האמיתית לדעתי היא לגרום לביטול המשפט”, כתב קמר.
במאמרו קמר מתייחס גם לאירועי 7 באוקטובר ולמלחמה שלאחר מכן. לדבריו, נתניהו התעלם מהתראות של גורמי ביטחון שהתריעו מפני הצפוי. “את אלה סילק מעל פניו והמשיך בשלו. האינטרס האישי שלו גבר על כל ערך ועל כל חובה למנוע את האסון הנורא, זה שאכן התרחש”, כתב.
עורך הדין מאשים את נתניהו בשימוש במלחמה כדי לדחות דיונים במשפטו ולמסמס הקמת ועדת חקירה ממלכתית. “התוצאה הקשה היתה מותם המיותר והכואב של עוד מאות חיילים ופציעתם של אלפים נוספים; עשרות חטופים נהרגו ועוד עשרות סבלו מעינויים קשים; הכלכלה נפגעה קשות והעולם כולו נגדנו”, כתב.
קמר מבקר גם את השופטים שמנהלים את המשפט. “אלה שעד אז ניהלו את המשפט באופן מעורר תהיות של ממש, ועוד הוסיפו והביעו דעתם ש’קשה להוכיח שוחד’, וזאת תוך כדי פרשת התביעה, חזרו ונעתרו לבקשות, תוך שהם מתעלמים מהנזק החמור שנגרם לתדמית מערכת המשפט כולה בהתנהלות שלהם”, כתב.
לדברי קמר, המשפט הפך להיות פקטור שולט בכל מרכיבי החיים בישראל ועימו נזקים שהוא מכנה “בלתי הדירים ולא ניתנים לתיקון”. “אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לשפל; למרות הדיבורים על ‘אחים’, לא נראה כיצד ניתן יהיה לאחות את השסע חמור והקרעים בקרב החלקים השונים בחברה”, כתב.
למרות כל הביקורת הקשה, קמר מתנגד בחריפות לרעיונות לביטול המשפט או הענקת חנינה. “אכן אין אווילי מרעיון כזה. אם יבוטל המשפט, או תוענק חנינה (אז הוא בעצם מודה באשמתו…), התובנה והמסר שיועבר לציבור הוא, שאפשר להימלט מאימת הדין בדרכים נלוזות שיגרמו למערכות השונות ‘להתקפל'”, כתב.
עורך הדין מסכם את טור הדעה שלו במסר חד וברור: “המסר החינוכי לכלל הציבור, כמו גם לעולם כולו, חייב להיות, שיש לשמור על החוק ולכבד ערכים במדינת חוק מתוקנת, בוודאי כשמדובר באיש ציבור. ‘ייקוב הדין את ההר'”.
המאמר משקף את הסערה הציבורית המתמשכת סביב משפט נתניהו, כאשר מצד אחד עומדת הביקורת על אורך המשפט והנזקים שהוא גורם, ומצד שני העקרון שאיש ציבור חייב לעמוד לדין ולא להימלט ממנו.
