בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבע לאחרונה כי צוואה של אזרח ישראלי-צרפתי שנישלה את בנו היחיד מנכסיו בישראל לטובת אשתו השנייה תקוים ככתבה וכלשונה. השופטת הילה מלר-שלו קיבלה את עמדת אלמנת המנוח, שגובתה בחוות דעת של מומחית לדין הצרפתי, לפיה הדין החל על הצוואה הוא הישראלי, המאפשר להדיר ילדים מהעיזבון.
ההליך המשפטי התמקד בשאלה מורכבת של דיני ירושה בינלאומיים, כאשר המבקשת היא אלמנת המנוח מנישואיו השניים והמתנגד הוא בנו היחיד מנישואיו הראשונים. המנוח, שהיה בעל אזרחות כפולה ישראלית וצרפתית, ערך בשלהי 2010 צוואה בישראל שבה נישל את בנו מנכסיו הנמצאים בארץ, לטובת אשתו השנייה. בדצמבר 2016 הוא נפטר בצרפת, בהיותו תושב מדינה זו.
חודשים ספורים לאחר הפטירה הוצא אחרי המנוח צו ירושה בצרפת, לפיו עיזבונו אמור היה להתחלק בין אלמנתו ובנו. המערכת המשפטית הצרפתית מחייבת להשאיר לילדים חלק מסוים מהעיזבון, ולא מאפשרת נישול מוחלט כפי שמתיר הדין הישראלי. בשלב זה פנתה האלמנה לבית המשפט בישראל בבקשה לקיים את הצוואה שנערכה כאן, בטענה שהמנוח בחר להוריש את נכסיו בישראל על פי הדין הישראלי.
לעמדת האלמנה, עולה מהצוואה שבעלה בחר במודע להוריש את נכסיו בישראל על פי הדין הישראלי, שכידוע מעניק חופש הורשה נרחב ומאפשר נישול ילדים מהעיזבון. היא ציינה שהמסמך אינו מנוגד לחוק הצרפתי מכיוון שמדובר בבחירת דין לגבי נכסים בישראל, ולכן יש לאשרו. האלמנה נעזרה בעורך דין דוד אמסלם, שייצג אותה בהליך.
לעומת זאת, טען הבן שצוואת אביו סותרת את הדין הצרפתי, שלפיו אביו היה מנוע מלנשל אותו מעיזבונו בישראל. הבן, שיוצג בידי עורך דין אסף כהן, ביקש לדחות את הבקשה ולהוציא צו ירושה שלפיו הוא יורש כמחצית מהעיזבון, כפי שנקבע בצו הירושה שהוצא בצרפת סמוך לפטירת אביו.
כדי להכריע בשאלה המשפטית המורכבת, מינתה השופטת מלר-שלו מומחית לדין הצרפתי מטעם בית המשפט, במטרה לבדוק איזה דין חל על הצוואה בהתאם לחוק בצרפת, מקום מושבו של המנוח בשעת מותו. חוות הדעת של המומחית הייתה מכרעת בהכרעת השופטת.
במסגרת חוות דעתה הסבירה המומחית שלפי תקנת הירושה האירופאית, עמדה בפני המנוח, שכאמור היה בעל אזרחות כפולה, הזכות לבחור איזה דין להחיל על עיזבונו בישראל – האם זה הישראלי או שמא הצרפתי. המומחית הוסיפה שלפי אותה תקנה ניתן לחלץ את בחירתו מתוך לשון הצוואה עצמה, בהיעדר מסמך מפורש אחר המצהיר על בחירת הדין החל.
על רקע זה קבעה המומחית שהדין הצריך לחול על נכסי המנוח בישראל, בנסיבות העניין, הוא זה הישראלי. השופטת מלר-שלו אימצה את עמדת המומחית וקבעה: “שהרי מה נפקותה של צוואת ישראל על האמור בה, אם לא בחירת המנוח לערוך מסמך פוזיטיבי המביע את רצונו בדבר אופן הורשת רכושו בישראל לאחר פטירתו?”
חיזוק נוסף למסקנתה מצאה השופטת בבחירת המנוח להוריש את כלל נכסיו בישראל לרעייתו, ללא ההבחנה המסורתית שהייתה בזמנו בדין הצרפתי בין נכסי נדלן לבין יתר הרכוש. המנוח בחר לכלול בצוואה הוראות בהתאם לחופש ההורשה הנרחב שמאפשר החוק הישראלי, ובכך הביע את כוונתו להחיל את הדין הישראלי.
בנסיבות אלה הורתה השופטת מלר-שלו על קיום הצוואה ודחיית ההתנגדות לה. בנוסף, היא חייבה את הבן בתשלום הוצאות משפט בסך 25,000 שקל לטובת אלמנת אביו. פסק הדין מבהיר כי כאשר אזרח בעל אזרחות כפולה בוחר במפורש או במשתמע להחיל דין מסוים על נכסיו במדינה מסוימת, בית המשפט יכבד את בחירתו, גם אם התוצאה שונה מזו שהייתה נובעת מהדין במקום מושבו בשעת מותו.
לעומת זאת, טען הבן שצוואת אביו סותרת את הדין הצרפתי, שלפיו אביו היה מנוע מלנשל אותו מעיזבונו בישראל. הבן, שיוצג בידי עורך דין אסף כהן, ביקש לדחות את הבקשה ולהוציא צו ירושה שלפיו הוא יורש כמחצית מהעיזבון, כפי שנקבע בצו הירושה שהוצא בצרפת סמוך לפטירת אביו.
כדי להכריע בשאלה המשפטית המורכבת, מינתה השופטת מלר-שלו מומחית לדין הצרפתי מטעם בית המשפט, במטרה לבדוק איזה דין חל על הצוואה בהתאם לחוק בצרפת, מקום מושבו של המנוח בשעת מותו. חוות הדעת של המומחית הייתה מכרעת בהכרעת השופטת.
במסגרת חוות דעתה הסבירה המומחית שלפי תקנת הירושה האירופאית, עמדה בפני המנוח, שכאמור היה בעל אזרחות כפולה, הזכות לבחור איזה דין להחיל על עיזבונו בישראל – האם זה הישראלי או שמא הצרפתי. המומחית הוסיפה שלפי אותה תקנה ניתן לחלץ את בחירתו מתוך לשון הצוואה עצמה, בהיעדר מסמך מפורש אחר המצהיר על בחירת הדין החל.
על רקע זה קבעה המומחית שהדין הצריך לחול על נכסי המנוח בישראל, בנסיבות העניין, הוא זה הישראלי. השופטת מלר-שלו אימצה את עמדת המומחית וקבעה: “שהרי מה נפקותה של צוואת ישראל על האמור בה, אם לא בחירת המנוח לערוך מסמך פוזיטיבי המביע את רצונו בדבר אופן הורשת רכושו בישראל לאחר פטירתו?”
חיזוק נוסף למסקנתה מצאה השופטת בבחירת המנוח להוריש את כלל נכסיו בישראל לרעייתו, ללא ההבחנה המסורתית שהייתה בזמנו בדין הצרפתי בין נכסי נדלן לבין יתר הרכוש. המנוח בחר לכלול בצוואה הוראות בהתאם לחופש ההורשה הנרחב שמאפשר החוק הישראלי, ובכך הביע את כוונתו להחיל את הדין הישראלי.
בנסיבות אלה הורתה השופטת מלר-שלו על קיום הצוואה ודחיית ההתנגדות לה. בנוסף, היא חייבה את הבן בתשלום הוצאות משפט בסך 25,000 שקל לטובת אלמנת אביו. פסק הדין מבהיר כי כאשר אזרח בעל אזרחות כפולה בוחר במפורש או במשתמע להחיל דין מסוים על נכסיו במדינה מסוימת, בית המשפט יכבד את בחירתו, גם אם התוצאה שונה מזו שהייתה נובעת מהדין במקום מושבו בשעת מותו.
שאלות ותשובות
מדוע נדרשה חוות דעת של מומחית לדין הצרפתי? השופטת מינתה מומחית לדין הצרפתי כדי לבדוק איזה דין חל על הצוואה בהתאם לחוק בצרפת, מקום מושבו של המנוח בשעת מותו. חוות הדעת בחנה את תקנת הירושה האירופאית ואת הזכות של המנוח לבחור איזה דין להחיל על עיזבונו בישראל.
מה ההבדל בין הדין הישראלי לדין הצרפתי בנושא ירושה? הדין הישראלי מעניק חופש הורשה נרחב ומאפשר נישול ילדים מהעיזבון, בעוד שהדין הצרפתי מחייב להשאיר לילדים חלק מסוים מהעיזבון. זהו הבדל מהותי שהיה מכריע בעניין זה.
מתי נערכה הצוואה ומתי נפטר המנוח? הצוואה נערכה בשלהי 2010 בישראל, והמנוח נפטר בדצמבר 2016 בצרפת. חודשים ספורים לאחר הפטירה הוצא צו ירושה בצרפת, ולאחר מכן פנתה האלמנה לבית המשפט בישראל לקיים את הצוואה שנערכה כאן.
כיצד קבעה השופטת שהמנוח בחר בדין הישראלי? השופטת קבעה שניתן לחלץ את בחירתו מתוך לשון הצוואה עצמה. המנוח בחר להוריש את כלל נכסיו בישראל לרעייתו ללא ההבחנה המסורתית שהייתה בדין הצרפתי, והשתמש בחופש ההורשה הנרחב שמאפשר החוק הישראלי.
במה חויב הבן בסיום ההליך? הבן חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 25,000 שקל לטובת אלמנת אביו. בנוסף, בית המשפט הורה על קיום הצוואה ודחה את התנגדותו, כך שהוא לא יירש את נכסי אביו בישראל.
