המועצה הכללית של עורכי הדין באנגליה ובוויילס, המייצגת כ-18 אלף עורכי דין, הודיעה על הקלה בתקנות הנוגעות לחבישת הפאות המסורתיות על ידי פרקליטים בבתי המשפט. לפי ההחלטה החדשה, עורכי דין שחורים שהרכבו וצורתו של שיערם אינם מאפשרים להם לחבוש פאה בנוחות, לא יידרשו לעשות זאת גם במעמדים שבהם מקובל לכבד את הנוהג העתיק. הצעד מוסבר בכך שבכפיית הפאות עליהם יש משום חוסר רגישות תרבותית.
המנהג לחבוש פאה כמו זו המשמשת עד היום בחלק מההליכים המשפטיים בבריטניה נולד בצרפת של המאה ה-17, כחלק מהרצון להסתיר התקרחות, אחד התסמינים שנעשו מזוהים עם מגפת הסיפיליס שפשטה אז. בבתי משפט בבריטניה החל אימוצו של המנהג בסביבות 1685. עם השנים הוא הצטמצם מאוד, ובשנת 2007 לא נדרשו עוד עורכי דין לחבוש פאות בהופיעם בפני בית המשפט העליון, אבל עדיין נהוג לחבוש אותן בדיונים בתיקים פליליים, ויש עורכי דין שבוחרים בעצמם לחבוש אותן גם בהליכים אזרחיים. יש הרואים בהן סמל ליוקרה ודרך להפגין כבוד כלפי בית המשפט וסמכותו.
במהלך השנים, וביתר שאת לאחרונה, העלו עורכי דין שחורים תלונות שלפיהן הפאות, שעוצבו במקור כך שיתאימו לשיערם של לבנים, נראות מגוחכות במיוחד על פרקליטים שחורים, ולעתים קרובות גם קשות מאוד לחבישה בגלל צורתו של שיערם, שלא פעם הוא מקורזל או בעל נפח רב. בבריטניה מזכירים כי בשנת 2022 התעורר זעם אחרי שמייקל אטיין, עורך דין שחור עם שיער מקורזל, הוזהר כי אם יסרב לעטות פאה הוא עלול להיות מואשם בביזוי בית המשפט. אטיין טען כי מדובר באפליה על רקע שיער.
בהנחיה החדשה שפרסמה המועצה כעת היא קובעת כי “מוצאים אתניים מסוימים קשורים במסורות שיער שבהן חבישת פאה עלולה להיות לא נוחה או לא מעשית, ובמקרים כאלה, עורך הדין הנוגע בדבר אינו חייב לחבוש פאה כאשר נדרש לבוש רשמי של בית המשפט”. ההנחיה מדגישה גם כי אין צורך להגיש בקשת אישור מיוחדת בעניין. בהודעתה הסבירה המועצה כי המטרה היא לוודא שדרישות הלבוש של בית המשפט אינן מובילות להתנהגות מפלה.
ההחלטה עוררה גם ביקורת בבריטניה. שר המשפטים לשעבר רוברט באקלנד, בעצמו עורך דין, גינה את הצעד. בריאיון לעיתון סאן אמר על הנימוקים: “זה טיעון שטותי ששמענו פעמים רבות בעבר ואסור להיכנע לו. בדיוק כמו מדי בית ספר, הפאות הן גורם משווה. הן מעניקות לעורכי דין צעירים בעיניהם של באי בית המשפט מעמד זהה לשל עמיתיהם הוותיקים יותר, והן גם דרך מצוינת לסייע באבטחתם של עורכי הדין, משום שרק אנשים מעטים מזהים אותם מחוץ לאולם בית המשפט כשהם ללא פאותיהם”.
באקלנד טוען כי הפאות משמשות מעין “מדים” שמשווים בין עורכי דין ומעניקים להם מעמד אחיד, וכי הן גם משרתות מטרת ביטחון בכך שמקשות על זיהוי עורכי הדין מחוץ לאולם בית המשפט. עם זאת, תומכי ההחלטה טוענים כי השוויון האמיתי מושג דווקא כאשר מתחשבים בשוני התרבותי ולא כופים נורמה אחת על כולם, במיוחד כשמדובר במנהג שמקורו בתקופה שבה מערכת המשפט הבריטית לא שיקפה את הגיוון האתני של המדינה כיום.
ההחלטה מצטרפת לשינויים נוספים שעברו על הלבוש המקצועי בבתי המשפט הבריטיים בעשורים האחרונים, כחלק ממגמה רחבה יותר של התאמת המסורות המשפטיות לחברה מגוונת ומודרנית. השאלה האם מסורות עתיקות יומין צריכות להישמר כפי שהן או להתעדכן בהתאם לערכי הזמן הנוכחי ממשיכה להעסיק את מערכת המשפט הבריטית ואת הציבור הרחב.
