ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין הכריעה בסוגיה מורכבת ורגישה, וקבעה כי עמית חדד רשאי להמשיך ולייצג את יונתן אוריך, יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ההחלטה התקבלה חרף התנגדות מקצועית נרחבת מצד מומחיות לאתיקה, והובילה לזעזוע בוועדה עם התפטרותה המיידית של ענבל רובינשטיין, הסנגורית הציבורית הארצית לשעבר, מחברותה בגוף המפקח. ההחלטה מאפשרת לחדד לאחוז בחבל משני קצותיו – ולמעשה משלושה: ייצוג ראש הממשלה בתיקי האלפים, ייצוג אוריך הנחקר בפרשות הנושקות ללשכה, וייצוג עד המדינה שלמה פילבר בהליך השימוע שלו.
שורש המחלוקת נעוץ במארג האינטרסים הסבוך בין הלקוחות השונים של חדד. בעודו משמש כסנגורו המרכזי של נתניהו בתיקי האלפים, הוא מייצג במקביל את אוריך, החשוד בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון “בילד” הגרמני, וכן בפרשת הקשר לכאורה בין אנשי לשכת ראש הממשלה לקטאר – פרשה שבמסגרתה נתניהו עצמו מסר עדות. מורכבות נוספת נוצרת מכך שחדד מייצג את אוריך במשפט המתנהל בגין הטרדת עד המדינה שלמה פילבר. אותו פילבר, המשמש מנכ”ל משרד התקשורת לשעבר ועד מדינה מרכזי נגד נתניהו, מיוצג גם הוא על ידי חדד בהליך שימוע בפרקליטות הנוגע להפרת הסכם עד המדינה.
התרת הסבך המשפטי הזה עמדה במרכז דיוני הוועדה. בפני חבריה הוצגו חוות דעת מקצועיות של ד”ר לימור זר-גוטמן ופרופ’ נטע זיו, מומחיות בולטת בתחום האתיקה המקצועית, אשר גרסו כי חדד מנוע מלייצג את האישים הללו במקביל בשל ניגוד עניינים מובנה. ענבל רובינשטיין, שבחנה את הסוגיה לעומק וקיבלה לידיה את תגובתו של חדד, חיברה חוות דעת נחרצת השוללת את הבקשה מכל וכל.
בחוות דעתה, שרטטה רובינשטיין תמונת מצב מדאיגה ביחס לסטנדרטים המקצועיים הנדרשים. “התמונה המתגלה היא חריגה ביותר בנסיבותיה, בהיקפה ובמורכבותה”, כתבה. לשיטתה, הסיטואציה שבה עורך דין מייצג במקביל עדים מצד אחד, וחשודים או נאשמים שנגדם אותם עדים העידו או צפויים להעיד מצד שני, מייצרת כשל יסודי. היא הזהירה כי הדבר “מעורר חשש כבד לפגיעה בזכות לייצוג הולם העומדת ללקוחותיו של עורך דין חדד, לפגיעה בהגינות ההליך ובזכויותיהם של צדדים אחרים”.
רובינשטיין לא הסתפקה באזהרות כלליות והצביעה על הזיקה הישירה של ראש הממשלה להליכים המתנהלים נגד יועציו, גם אם אינו מוגדר כחשוד בהם. לדבריה, חדד התעלם מכך שנתניהו בעל אינטרס אישי מובהק בתוצאות ההליכים בפרשות “בילד” וקטאר, וציינה כי “איננו צריכים להרחיק עדותנו” כדי להבין זאת. המלצתה האופרטיבית הייתה להורות לחדד לחדול לאלתר מייצוג יונתן אוריך וכן מייצוג עופר גולן, דובר ראש הממשלה, בכל התיקים והפרשיות, בשל התנגשות האינטרסים החזיתית מול ייצוגם של נתניהו ופילבר.
למרות כובד המשקל של חוות הדעת הללו, הוועדה בחרה לאמץ גישה שונה בתכלית. הכף הוכרעה על בסיס חוות דעת נגדית שחיבר עו”ד לב זיגמן ממשרד הרצוג פוקס-נאמן, המשמש חבר בוועדת האתיקה. עמדתו של זיגמן, שהכשירה את הייצוג המקביל, התקבלה על דעת הרוב והובילה להתפטרותה של רובינשטיין, כשברקע חברים נוספים בוועדה שקלו את צעדיהם.
החלטה זו מצטרפת לשורה של החלטות מקלות שקיבלה ועדת האתיקה בעניינו של חדד בשנים האחרונות. רק לאחרונה עשה חדד שימוש בחוות דעת של הוועדה בדיונים מול שופטי נתניהו, כדי לבסס את טענתו כי ייאלץ להתפטר מהייצוג אם יוחלט לקיים דיונים במשפט ארבעה ימים בשבוע. במקרה אחר, במאי אשתקד, גנזה הוועדה תלונה שהגישה הדס קליין, העוזרת האישית לשעבר של ארנון מילצ’ן, לאחר שחדד הטיח בה כי היא “עדה מסוכנת שנמצאת בהפגנות עם שלטים”.
בראש ועדת האתיקה הארצית עומד בשבע השנים האחרונות עו”ד מנחם מושקוביץ. כהונתו הממושכת התאפשרה הודות לתיקון חקיקה שהובילו עמית בכר, ראש לשכת עורכי הדין, ושמחה רוטמן, יו”ר ועדת החוקה בכנסת. התיקון ביטל את המגבלה שהייתה קיימת בחוק הלשכה הקודם, אשר התירה כהונה של שתי קדנציות בלבד, וסללה את הדרך לכהונתו השלישית של מושקוביץ, הנחשב למקורב לבכר. התנהלות הוועדה תחת הנהגתו, ובפרט ההחלטה הנוכחית, מעוררת שאלות נוקבות בקהילה המשפטית לגבי הגבולות האתיים של ייצוג בתיקים בעלי פרופיל ציבורי ופוליטי נפיץ, ולגבי היכולת של עורך דין אחד לשרת בנאמנות אינטרסים שעלולים להיות מנוגדים בתכלית.
