בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה לצו מניעה זמני שהגישה אתי דגן, זכיינית ותיקה של סניף ארומה בתחנה המרכזית בעיר, נגד ארומה אספרסו בר בע”מ ושפע זכיונות בע”מ. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט דוד גדעוני ב-23 באוקטובר 2025, בתיק ת”א 77968-07-25, כוללת גם חיוב של דגן בהוצאות בסך 15,000 שקלים. הרקע לסכסוך הוא מחלוקת על הארכת חוזה זיכיון שפג תוקפו ב-18 בנובמבר 2025, כאשר דגן טענה להסכם בעל פה להארכה נוספת בשבע שנים, עד 2032.
דגן, המיוצגת על ידי עורכי הדין נבות תל-צור, יעקב קמר ומירב בר-זיק, טענה כי ב-14 בינואר 2025, במהלך כנס זכיינים, סיכמה עם מנכ”ל ארומה על הארכת הזיכיון תוך שינוי תנאים מסחריים, בהתאם להסכם זיכיון של סניף ארומה בביג פאשן גלילות, שבו כלתה היא הזכיינית. לטענתה, השינוי כלל העלאת שיעור התמלוגים שתשלם לארומה מהפדיון, מה שהיטיב עם הנתבעות. היא הוסיפה כי ארומה חזרה בה מההסכמות מסיבות כלכליות, וניסתה לסלק אותה באמצעות הודעת ביטול מיום 19 במרץ 2025, שטענה להפרות כמו מצב ירוד של הריהוט בסניף.
ארומה אספרסו בר בע”מ, חברה פרטית המפעילה רשת בתי קפה בארץ ומחוצה לה, ושפע זכיונות בע”מ, חברה בת בבעלותה המלאה, מיוצגות על ידי עו”ד אריה נח. הן הכחישו את קיומו של הסכם מחייב להארכה, וטענו כי דגן היא זכיינית בעייתית שפגעה במוניטין הרשת. בהחלטתו, השופט גדעוני קבע כי “התשתית הראייתית הלכאורית שהובאה מעלה קשיים לכאוריים בטענות התובעת ואינה מטה את הכף לטובת מתן סעד זמני כפי שהתבקש”. הוא הדגיש כי דגן לא הציגה ראיות ישירות בכתב, כמו הסכמים או תכתובות, והסתמכה על אינדיקציות נסיבתיות, אך “אל מול אלה עולים קשיים לכאוריים נוכח ההתנהלות בזמן אמת”.
השופט בחן תכתובות בין הצדדים, כמו הודעת ווטסאפ מיום 19 בינואר 2025, שבה כתב מנכ”ל ארומה לדגן: “נראה לי הזוי שאת פונה אליי בדברים כאלה על סניף שבו את לא הזכיינית, לפני שאת מטפלת בריהוט הקרוע של הסניף שלך שהזיכיון בו מסתיים בנובמבר”. דגן לא הסתייגה מהאמירה על סיום הזיכיון, מה שמעלה סימן שאלה על טענתה להארכה. בנוסף, במכתבים מאוחרים יותר, כמו זה מיום 23 במרץ 2025, לא הזכירה דגן את ההארכה הנטענת, והתייחסויותיה בחקירה בהליך קודם דיברו על הארכה לעשר שנים, לא לשבע. השופט ציין גם כי טענות על עדים להסכמה לא נתמכו בתצהירים, והמקרים של זכיינים אחרים שקיבלו הארכות בעל פה לא דומים למקרה זה, שכולל שינוי תנאים מהותיים.
הרקע כולל יחסים מורכבים בין הצדדים: דגן ובני משפחתה מחזיקים במניות מיעוט בארומה, מועסקים בתפקידים ניהוליים, ומפעילים סניפים נוספים. חוזה הזיכיון המקורי נחתם ב-19 בנובמבר 2000 לתקופה של 20 שנה, עם אופציה לחמש שנים נוספות שמומשה בעל פה. דגן שוכרת את הנכס בתחנה המרכזית דרך חברה שלה ושל בעלה, עם חוזה שכירות עד 14 באוגוסט 2026, וטענה להסכמות להארכה נוספת.
ההליך הנוכחי קשור להליך קודם בבית משפט השלום בירושלים, ת”א 42540-04-25, שבו ניתן ב-8 במאי 2025 על ידי השופטת טלי להב צו זמני שחייב את ארומה להמשיך לספק סחורה עד 18 בנובמבר 2025. בקשת רשות ערעור על כך, רע”א 40674-05-25, נדחתה על ידי השופטת ת’ בר אשר ב-24 ביוני 2025. בהליך הנוכחי, דגן עתרה להצהרה על הארכת הזיכיון עד 2032 או לפיצוי של 10 מיליון שקלים, אך נמנעה בתחילה מבקשת סעד זמני בשל הצו הקיים.
בנוגע למאזן הנוחות, השופט קבע כי הנזק לדגן ניתן לפיצוי כספי, והפגיעה בארומה מכפיית יחסי זיכיון עם זכיינית שהיחסים עמה רעועים גוברת. הוא דחה טענות לשיהוי, שכן הבקשה הוגשה כחודשיים לפני סיום הזיכיון. ארומה הודיעה כי לא תעמוד על סעיף בחוזה המונע מדגן להפעיל בית קפה אחר בנכס, מה שמקל על הפגיעה בה.
התיק נפתח ב-29 ביולי 2025, והוא עוסק בתביעה כספית אחרת בסך 10 מיליון שקלים. ההחלטה מדגישה את חשיבות הראיות בכתב בהסכמים עסקיים, במיוחד כאשר מדובר בשינויים מהותיים, ומשקפת אתגרים בהוכחת הסכמות בעל פה בסכסוכי זיכיון. לעסקים בירושלים, במיוחד בתחום המזון והמשקאות, ההליך ממחיש את הצורך בתיעוד מדוקדק של הסכמות להארכת חוזים, כדי למנוע עיכובים ומחלוקות משפטיות.
