בפסק דין מנומק וחריף קבע השופט עמית כהן כי יו”ר הוועד, אהרון אסל, פעל מתוך ניגוד עניינים ונקמנות כדי למנוע משני אחים לרכוש נחלות במושב. נקבע כי אסל ישלם “פיצויי קיום” חריגים, בעוד האגודה ושני חברי ועד נוספים יחויבו בפיצויי הסתמכות, לאחר שהעבירו את שיקול דעתם לאסל באופן עיוור. סך הפיצוי הכולל בתיק נאמד בכ-2.2 מיליון שקלים
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב’ השופט עמית כהן) קיבל השבוע את תביעתם של האחים יגל ורעות מימון נגד אגודת מושב זוהר, היו”ר אהרון אסל וחברי ועד נוספים. בפסק הדין נקבע כי הנתבעים סיכלו שלא כדין את זכייתם של התובעים ברכישת שתי נחלות במושב (נחלה 60 ונחלה 78), תוך שימוש בנימוקי סרק, הסתרת מידע מבית המשפט ופעולה בניגוד עניינים חריף.
הפרשה החלה כאשר יגל מימון זכה בהתמחרות לרכישת נחלה 60 במסגרת הליך כינוס נכסים, ואחותו רעות מימון ביקשה לממש זכות קדימה לרכישת נחלה 78, שהייתה שייכת לסבם. למרות זכייתם בהליכי הכינוס, ועד האגודה סירב לקבלם לחברות, מה שהוביל לביטול העסקאות ומכירת הנחלות לצדדים שלישיים (משפחת עמר וגיא אסולין).
“המטרה: למרר לתובעים את החיים”
השופט כהן שרטט בפסק הדין תמונה קשה של התנהלות הוועד, ובראשו אהרון אסל, ששימש תחילה כ”יועץ מלווה” ובהמשך כיו”ר. בית המשפט קבע עובדתית כי המניע האמיתי לסירוב לקבל את האחים הצעירים לא היה גילם או התאמתם, אלא סכסוך אישי מר ורב שנים בין אסל לבין אביהם של התובעים, תמיר מימון.
“השתכנעתי שהסיבה העיקרית לדחיית בקשות החברות היא החלטתו של אסל לסכל את קבלת התובעים… כדי למנוע מהם לרכוש את הנחלות מנימוקים לא לגיטימיים”, כתב השופט. הראיות בתיק חשפו ניגוד עניינים זועק: בתו של אסל, עו”ד שלומית אסל, התמודדה בעצמה על רכישת נחלה 60 מול התובע; בנוסף, אסל הודה כי הוא מועסק על ידי אביו של הזוכה בנחלה 78 ואף סייע משפטית למתנגדת למכירת הנחלה למשפחת התובעים.
התבטאויות גזעניות ונימוקים שהומצאו בדיעבד
אחת הראיות המרכזיות שהובילו לקביעת חוסר תום הלב הקיצוני הייתה מכתב ששלח אסל לרשמת האגודות השיתופיות בספטמבר 2022, ובו השתלח במשפחת התובעים בביטויים גזעניים. “עד היום, ב-2022 אני לא תופס איך הסוכנות… האמינו שהמנטליות של העולים האלה [יוצאי תוניס] שעד היום מאמינים שרק כוח, אלימות, צפצוף על החוק… יסתדרו בשותפות”, כתב אסל. השופט ציין כי מסמך זה מלמד כי לא היה כל נימוק ענייני נגד המועמדים עצמם, אלא רק דעה קדומה ושנאה כלפי אביהם.
הנתבעים ניסו לטעון בבית המשפט כי התובעים, שהיו חיילים צעירים (בני 19) במועד הרלוונטי, שימשו כ”אנשי קש” עבור אביהם וכי לא התכוונו להתגורר במושב. השופט דחה טענה זו מכל וכל וקבע כי מדובר ב”נימוקים שהועלו בדיעבד”. בפסק הדין צוין כי בנותיו של אסל עצמו רכשו נחלות במושב ואינן מתגוררות בהן, וכך גם הזוכה בנחלה 78. “כאשר הדברים נוגעים למשפחתו של אסל… העובדה שהם אינם מתגוררים בנחלה אינה מהווה מחסום”, נכתב בהחלטה, תוך הדגשת האכיפה הבררנית.
פיצויי קיום: הסנקציה על חוסר תום לב קיצוני
החידוש המשפטי המרכזי בפסק הדין נוגע להבחנה בין הנתבעים בסוג הפיצוי. בעוד שבשלב הטרום-חוזי נהוג לפסוק “פיצויי הסתמכות” (החזר הוצאות), השופט כהן החיל על אהרון אסל את הלכת “קל בניין” ופסק נגדו “פיצויי קיום” (פיצוי חיובי), המשקפים את הרווח שנמנע מהתובעים.
“בעניינו של אסל מתקיימות נסיבות המצדיקות לחייבו בפיצויי קיום, בשל חוסר תום ליבו הקיצוני והעובדה שהחליט להכשיל את רכישת הנחלות… עקב ניגוד עניינים”, קבע בית המשפט. נקבע כי המו”מ היה בשלב סופי, ורק התערבותו הזדונית של אסל מנעה את החתימה.
הנזק חושב לפי ההפרש בין הסכום שהציעו התובעים לרכישת הנחלות לבין שוויין במועד הגשת התביעה (שעלה משמעותית). על פי פסק הדין:
- אהרון אסל ישלם אישית ליגל מימון 1,130,000 ש”ח ולרעות מימון 250,000 ש”ח, בתוספת 150,000 ש”ח הוצאות משפט.
- חברי הוועד בריז’ט ברבי ודוד מימוני, יחד עם האגודה, חויבו בפיצויי הסתמכות בסך 410,000 ש”ח ליגל ו-50,000 ש”ח לרעות, בתוספת הוצאות. נקבע כי הם הפרו את חובת הזהירות בכך ש”התפרקו מסמכויותיהם” והעבירו את ההחלטה לאסל, אך לא פעלו בזדון אישי ולכן לא חויבו בפיצויי הקיום המלאים.
- הנתבעת מירן אמסלם תחויב בפיצוי חלקי של 360,000 ש”ח, מאחר שבמקרה של הנחלה השנייה (78) נמנעה בהצבעה. התביעה נגד אריאלה ברמי נדחתה מאחר שנמנעה בהצבעה הרלוונטית לגביה.
ביקורת על התנהלות הוועד מול בית המשפט
בית המשפט לא חסך ביקורת מהאופן בו התנהל הוועד מול הערכאות המשפטיות בהליכי הכינוס. התברר כי הוועד, בהובלת אסל, הגיש התנגדויות לבית המשפט עוד בטרם הגיש המועמד בקשה רשמית להתקבל, ואף יצר מצג שווא כאילו גילו הצעיר מונע קבלה לפי התקנון – טענה שהופרכה. עוד צוין כי הוועד מנע מהתובע לממש את זכותו לערער בפני האסיפה הכללית, תוך הסתרת מכתב הערעור והתעלמות ממנו.
“האגודה פעלה שלא כשורה וחרגה מתפקידה עת התערבה בהליך משפטי בו לא הייתה צד”, סיכם השופט, וקבע כי הנתבעים הפרו את חובת תום הלב, את חובת ההנמקה ואת זכות הטיעון של המועמדים.
את התובעים ייצג עו”ד עופר נועם. את הנתבעים ייצג עו”ד אייל סודאי.
