עורכי דין בכירים בתחום הליטיגציה המסחרית מסכימים כי הבינה המלאכותית משמשת ככלי עזר ולא כתחליף לעורך דין. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מעלה שאלות מקצועיות ואתיות חדשות בענף, במקביל לעלייה בתביעות נגזרות נגד דירקטורים וחברות ולמשבר האמון במערכת המשפט.
בשיחות שנערכו לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחום הליטיגציה המסחרית, התייחסו עורכי דין בכירים למגוון נושאים המעסיקים את התחום. בשנה האחרונה נרשמה התקדמות טכנולוגית משמעותית בעולם הליטיגציה המשפטית, כאשר כלי בינה מלאכותית הופכים לנפוצים יותר במשרדי עורכי הדין. עם זאת, בכירי התחום מדגישים כי למרות היכולות המתקדמות של הטכנולוגיה, קיימים גבולות ברורים לשימוש בה במסגרת העבודה המשפטית.
עודד רביבו, שותף במחלקת ליטיגציה במשרד פישר, מסביר כי “בשנה האחרונה, ההתקדמות הטכנולוגית שחלה בעולם הליטיגציה הייתה גדולה יותר מאשר ב-20 השנים שקדמו לה גם יחד”. לדבריו, “הבינה המלאכותית תייעל תהליכים טכניים רבים, בהם הליכי גילוי מסמכים, עיבוד נתונים בתיקים גדולים, ואפילו ניתוח של חוזקות וחולשות של הטענות בתיק”. עם זאת, הוא מדגיש כי “בינה מלאכותית לא תוכל להחליף את הקשר האישי בין עורך הדין ללקוח”.
ד”ר יעל ארידור בר-אילן, בעלים ומייסדת משרד עורכי הדין הנושא את שמה, מציגה גישה דומה ומסבירה כי “מדובר בכלי טכנולוגי שיכול לעזור בניסוח מסמכים, מיונם ובחינת רעיונות שונים. אבל לא צריך להתבלבל ולחשוב שהכלי הזה יכול להחליף את שיקול הדעת, הניסיון ואת חוש המומחיות של המשפטן”. לטענתה, “לכלי ה-AI אין את התמונה המלאה שיש לעורך הדין לגבי המצב העובדתי והמשפטי, וניתן להציג לו רק פיסות של מידע, ומעבר לטעויות של ממש, נוצרות גם הטיות”.
צביקה בר-נתן, יו”ר וראש מחלקת ליטיגציה מסחרית ובינלאומית בגולדפרב גרוס זליגמן, מעלה נקודה חשובה בנוגע לשקיפות מול הלקוחות. “השימוש בבינה מלאכותית לא אמור לעורר דילמות מקצועיות, אם הוא נעשה באחריות וככלי עזר שתכליתו לייעל את עבודת הליטיגטור”, הוא אומר. אולם הוא מוסיף כי “בליטיגציה האחריות היא על המשתמש אבל ההשלכות הן על הלקוח שלו, ולכן צריך להקפיד שבעתיים על שימוש אחראי ועל בדיקת תוצאות כל חיפוש”.
בר-נתן מדגיש את נושא השקיפות: “יש היום כלים שמסוגלים לייצר הסכם או כתב טענות כמעט מאפס ויש להניח שהכלים עוד ישתכללו. אני חושב, שכלקוח, הייתי רוצה לדעת אם כתב טענות לא נכתב בידי עורך הדין שלי ושעורך הדין מחויב בגילוי ויידוע. לקוחות מתרשמים ומסתמכים על יכולות עורכי הדין שלהם גם להמשך הדרך, ולדיון, יש להניח, צ’אט לא יבוא”.
במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות, נושא נוסף המעסיק את עולם הליטיגציה המסחרית הוא העלייה בתביעות נגזרות נגד דירקטורים וחברות. רביבו מציין כי “בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר תביעות נגזרות המוגשות בעילה של ניצול הזדמנות עסקית. התביעות הללו מוגשות כאשר בעלי השליטה מבצעים עסקה במסגרת פרטית ולא באמצעות החברה הציבורית”.
לדבריו, המגמה התחזקה “מאז פסק הדין של השופטת רות רונן בעניין חג’ג’, בו נקבע לראשונה כי ניצול הזדמנות עסקית יכול להתרחש לא רק כאשר בעל השליטה מבצע עסקה פרטית בתחום פעילות הליבה של החברה, אלא גם כאשר העסקה היא במעגל השני של תחום העיסוק”. רביבו מציין כי “פסיקה זו יצרה דרגה גבוהה של חוסר ודאות והביאה לגל של תביעות נגזרות בעילה של ניצול הזדמנות עסקית”.
עם זאת, הוא מוסיף כי “לאחרונה, השופט קובי שרביט מהמחלקה הכלכלית צינן מעט את המגמה הזו בעניין קסטרו, כאשר קבע כי השקעה שביצעו בעלי השליטה של קסטרו באופן פרטי בחברה שעוסקת בלוקליזציה של אתרי סחר מקוון, לא תיחשב כתחום פעילות משיק של קסטרו, על אף שקסטרו עוסקת בסחר מקוון של מוצריה”. לדבריו, “על רקע זה, ועל מנת להתמודד עם החשיפה לתביעות נגזרות, ההמלצה לכל החברות היא להסדיר את הנושא על ידי עריכת הסדר תיחום פעילות, בו יוגדרו במפורש התחומים שבהם בעלי השליטה רשאים לעסוק באופן פרטי”.
ארידור בר-אילן מציגה נקודת מבט שונה במקצת: “אין ספק שיש עליה בתשומת הלב של המגזר העסקי למכשיר התביעות נגזרות, אך לא ברור שאכן מוגשות יותר תביעות”. היא מוסיפה כי “בעבר רווחה גישה לפיה הקמה של ועדות בלתי תלויות מהווה פתרון קסם, אך בפועל, השימוש בועדות אלה, הכרוך בעלויות בלתי מבוטלות, לא עמד במבחן ההתפתחות הפסיקתית, והוא גם לא מהווה הגנה מלאה לפי הטיוטה המתוקנת של תקנות החברות שפורסמה השנה בעניינים אלה”.
לדבריה, “עיקר ההתמודדות של נושאי משרה נתבעים פוטנציאליים, צריכה להיות בהגנה בבית המשפט, בין באמצעות העלאת טענות סף רלוונטיות, כגון התיישנות או העדר עילת תביעה, ובין לגופם של דברים. השנה ניתנה למשל החלטה בבקשה לאישור תביעה נגזרת בעניינה של א. דורי בניה שקיבלה טענות סף ולא אפשרה המשך ניהול ההליך כנגד נושאי משרה מסוימים”.
נושא נוסף שעלה בשיחות עם עורכי הדין הוא תרומתם לחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. בר-נתן מסביר כי “אמון הציבור ממערכת המשפט נגזר משורה של דברים, אבל אין ספק שלעורך הדין המייצג תרומה משמעותית. עורכי דין שלא מתווכים את הדין החל והרלוונטי, את ההליכים המשפטיים הצפויים ואת ההליכים לאורך התנהלותם, יוצרים אצל מרשיהם ציפיות גבוהות ובלתי ריאליות. לדבריו, “מלבד התחושות הקשות שבהתבדותן של הציפיות, אחת ההשלכות הישירות היא הטלת אשם על מערכת המשפט שנתפסת כבלתי ראויה לאמון. לפיכך, גילוי אחריות מקצועית, תיווך נאות של הדין, של הסיכונים, של הסיכויים ושל ההליכים הצפויים ללקוח, יכול להוביל גם לתוצאה טובה יותר ללקוח וגם לאמון הציבור במערכת המשפט”.
ארידור בר-אילן מוסיפה כי “עורכי הדין בתחום הליטיגציה המסחרית נדרשים מתוקף תפקידם וכעניין שבשגרה לייצג את האינטרסים העסקיים של לקוחותיהם תוך שמירה על יושרה, שלטון החוק והתנהלות מקצועית ומכבדת, ובכך הם ממלאים תפקיד מרכזי בקידום אמון הציבור במערכת המשפט ובחתירתה לעשיית צדק”.
בהקשר של הרפורמה המשפטית, ארידור בר-אילן מציינת כי “באופן הכי פרקטי, מורגש החסר במינוי שופטים שמשפיע באופן ישיר על העומס המוטל על בתי המשפט ועל העיכוב שנוצר בקידום הליכים. עניין זה משליך על עלויות ניהול ההליך המשפטי, הן מבחינת משך הזמן והן מבחינת ההוצאות בעין”.
רביבו מעיר כי גם בבתי המשפט עצמם מתנהל פיילוט של בינה מלאכותית, ומניח כי “בעתיד הלא רחוק חלק מהעבודה השיפוטית תיעשה תוך הסתייעות בבינה מלאכותית, אך בוודאי שלא תחליף את השופטים ואת שיקול הדעת השיפוטי”.
