פרקליטות המדינה הודיעה כי היא חוזרת בה מהערעור שהגישה על הכרעת הדין בעניינו של אפיק טויבי, שוטר מג”ב לשעבר שהורשע בהמתה בקלות דעת של חברו ליחידה נעים מאדי. המשמעות המעשית של ההחלטה היא שגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה נותר על כנו – 12 שנות מאסר בפועל ופיצוי בסך 258 אלף שקלים למשפחת ההרוג – והמהלך נחשב להישג משמעותי למשרדה של עו”ד תמי אולמן, שעמד בראש צוות ההגנה.
מהערעור על רצח באדישות – לחזרה לאחור
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את טויבי בהמתה בקלות דעת, לאחר אירוע שבו ירה בחברו ליחידה במהלך משחק בנשק שהסתיים במות מאדי. לצד ההרשעה נגזר עליו עונש של 12 שנות מאסר וחיוב בפיצוי כספי למשפחת המנוח.
לאחר גזר הדין החליטה פרקליטות המדינה, באישור פרקליט המדינה עמית איסמן, להגיש ערעור על הכרעת הדין ולבקש כי טויבי יורשע בעבירה חמורה יותר – רצח באדישות. בכך ניסתה המדינה לשנות את סיווג העבירה ולהחמיר את ההגדרה המשפטית של מעשיו, גם אם לא בהכרח את עונש המאסר בפועל.
בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון בפני השופטים יעל וילנר, יחיאל כשר ורות רונן, התמודדה המדינה עם שאלות קשות בנוגע לבחירת סעיף האישום ולסיכויי ההרשעה בעבירה של רצח באדישות. השופטים ביקשו להבין כיצד ניתן להצדיק החמרה לעבירה זו על בסיס חומר הראיות, כאשר מלכתחילה הוגש נגד טויבי כתב אישום בגין המתה בקלות דעת.
השופטת יעל וילנר פנתה לנציג המדינה ואמרה: “אתם צריכים להתמודד עם הטענות מדוע אין שום סיכוי להרשעה באדישות. ניסיתם לשכנע את בית המשפט הזה עם ראיות. מדוע בחרתם להגיש כתב אישום על עבירה בקלות דעת הראיות לא מוליכות לשם, אז תצטרכו לשכנע האם זה המקרה שמעורר ספק סביר, האם העמדה הראשונית של לא מעט אנשי מקצוע, לא לפחות מעורר ספק סביר האם זה המקרה לכתוב את פסק הדין העקרוני שאתם מבקשים?”.
השופט יחיאל כשר התייחס למצב המשפטי הקיים ואמר: “אני מבין שיש לנו שתי עובדות: אחד, אין תקדים על הרשעה ברצח באדישות וכל משחקי הנשק, ושניים שעמדתו של השופט גורדון במאמר שהוא אסמכתא לראיות של חזקת האדישות, שהסיכון הוא גבוה במיוחד ככזה״.
השופטת רות רונן הוסיפה: “אני מבינה שיש לנו קביעת עובדה של בית המשפט המחוזי, אנחנו צריכים לבדוק אם נהיה סבורים שמדובר בעבירה של המתה באדישות, אז זו צריכה להיות העבירה״.
על רקע ההערות החריפות של ההרכב, הודיעה הפרקליטות כי היא חוזרת בה מהערעור. בהודעת המדינה צוין כי “לאור הערות שלושת שופטי המותב הנכבד עם תום הדיון בתיק זה, מודיעה בזאת המדינה כי היא חוזרת בה מהערעור על הכרעת דינו של בית המשפט קמא”. בכך נותרה על כנה קביעת המחוזי שלפיה מדובר בעבירה של המתה בקלות דעת ולא בעבירת רצח באדישות.
“מציל נפש אחת” – הדברים שאמרה תמי אולמן על מצבו של טויבי
את טויבי ייצג בערכאה העליונה צוות סנגורים בראשות עו”ד תמי אולמן, לצד עורכי הדין שאדי סרוג’י, יעקב שלומוביץ ושחף אולמן. משרדה של תמי אולמן ליווה את התיק לאורך ההליך וההתפתחות הנוכחית – נסיגת המדינה מהערעור – נתפסת כהכרה בעמדת ההגנה ובקביעות של בית המשפט המחוזי.
עו”ד אולמן התייחסה למצבו של טויבי במעצר ואמרה: “הוא נמצא עד היום בבית מעצר, הוא לא הלך לכלא, הוא נמצא בבית מעצר בתנאים קשים ביותר. הוא לא רואה אור יום ובכל זאת הוא משמש כעזר לשירות בתי הסוהר בכך שהוא אסיר תומך באחרים ולאחרונה הוא הציל נפשו של אסיר אחר וקיבל תעודת הוקרה. אני חושבת שאדם שמציל נפש אחת בעצם הציל עולם ומלואו. אולי זו תחילתה של כפרה מבחינת הנפש של אפיק שבאמת מבין מה עבר עליו, מה עובר על המשפחה של המנוח והוא נמצא יום יום בתנאים הקשים ביותר של אנשים שצריך לעזור להם. הוא יכול היה להשתחרר בתיק הזה, הוא נשאר במעצר כי חד משמעית הוא הבין את חומרת המעשים ולא רצה ללכת הביתה כשהבין שמגיע לו עונש”.
דבריה של אולמן מציירים תמונה מורכבת של טויבי – מצד אחד שוטר מג”ב לשעבר שהורשע בעבירת המתה חמורה, ומצד שני אסיר תומך, הפועל בתוך מסגרת שירות בתי הסוהר לסייע לאחרים ואף זוכה להוקרה על כך. מבחינת ההגנה, מדובר בחלק מתהליך פנימי שעובר טויבי מאז האירוע הקטלני, תהליך שבית המשפט לקח בחשבון במסגרת גזר הדין.
הדיון הרחב: משחקי נשק, אחריות משפטית והמסר לשטח
הפרשה, שהחלה באירוע קטלני ביחידת מג”ב, חידדה שוב את הסכנות הגלומות ב”משחקי נשק” ובהתייחסות לא זהירה לכלי לחימה במסגרת שירות ביטחוני. הדברים שעלו מפי השופטים, ובהם האזכור לכך שטרם נקבעה הלכה מחייבת לגבי הרשעה ברצח באדישות במקרים דומים, מציבים במוקד את שאלת האיזון בין רצון להחמיר עם מי שמפר את כללי הבטיחות לבין הצורך להיצמד לגבולות הדין הקיים ולראיות שבפני בית המשפט.
העבירה שבה הורשע טויבי – המתה בקלות דעת – משקפת קביעה שלפיה מעשיו היו חמורים ורשלניים עד מאוד, אך לא עולים כדי רצח באדישות. ההחלטה של המדינה לסגת מהערעור משאירה על כנה את הקו הזה ומאותתת גם למערכת האכיפה וגם למשרתים במערכת הביטחונית על המשמעות המשפטית של שימוש לא אחראי בנשק.
בחיפה, שבה התנהל המשפט המחוזי, עוסקים זה שנים בשאלות של בטחון אישי, פעילות משטרתית ונהלי שימוש בנשק באזור רגיש. התיק של טויבי ומותו של נעים מאדי משתלבים בשיח הזה ומוסיפים אליו שכבה נוספת – לא רק בשאלת האחריות הפלילית, אלא גם בשאלה כיצד המערכת המשפטית מתייחסת למקרים שבהם חברי צוות הופכים, בתוך רגע אחד של קלות דעת, לקרבנות.
עבור משרדה של תמי אולמן, ההחלטה לסגת מהערעור מהווה חותמת נוספת לעמדה שהציגה ההגנה לאורך ההליך: להותיר את ההרשעה בעבירת המתה בקלות דעת, לא להרחיב את גבולות העבירה של רצח באדישות ולהיצמד לממצאים העובדתיים שנקבעו במחוזי. עבור משפחת מאדי, טויבי ומשפחתו, ההחלטה מסמנת סיום של פרק משפטי ארוך וסבוך, אך את ההשלכות האנושיות של אותו לילה ביחידת מג”ב אי אפשר יהיה להשיב לאחור.
