המפקח על המקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, קיבל לאחרונה תביעה שהגישו דיירים בבניין משותף בעיר נגד חברת נדל"ן שהחזיקה בו נכסים קטנים וסיכלה פרויקט תמ"א 38. החברה טענה כי היא מופלית לרעה בהסכם, אך המפקח קבע כי מדובר בטענות שווא, וכי בפועל הוצעה לה תמורה הגבוהה ביותר מבין כל הדיירים. ההחלטה התקדימית מדגישה את החשיבות של קידום פרויקטי התחדשות עירונית, ונותנת לגיטימציה למאבק בדיירים סרבנים שפועלים בחוסר תום לב.
המחלוקת החלה בבניין ישן ברחוב בארי בנתניה, שאינו עומד בתקן הישראלי לעמידות מפני רעידות אדמה. כבר בשנת 2015, רוב דיירי הבניין חתמו על הסכם לביצוע תמ"א 38 מול יזמית, שהתחייבה לשפץ את הבניין, להוסיף מעלית, ממ"דים, מרפסות שמש ועוד. אולם, מימוש הפרויקט נתקע בשל התנגדות החברה, שהחזיקה במחסן זעיר של 3 מ"ר ובכמה חניות.
בתביעתם, טענו הדיירים כי סירובה של החברה אינו סביר, וכי היא מונעת את הפרויקט מתוך "תאוות בצע וסחטנות", על חשבון ביטחונם. החברה, שהייתה בפירוק עוד משנת 1988, טענה מנגד כי הופלתה לרעה ודרשה לקבל מחסן גדול יותר וחניות רבות יותר ממה שהוצע לה.
"הצעה ראויה ביותר שמיטיבה עימה"
המפקח שטיינברג ניתח את הטיעונים של שני הצדדים והגיע למסקנה ברורה. הוא קבע כי ההצעה שהוגשה לחברה, שכללה מחסן חדש בגודל 4.5 מ"ר וחניה אחת, היא "ראויה ביותר, שלא רק שאינה מפלה את בעלת המחסן – אלא אף מיטיבה עימה לעומת שאר הדיירים".
המפקח התבסס על חוות דעת שמאית, לפיה החברה קיבלה תוספת של כ-50% לשטח ולשווי נכסיה, בעוד ששאר הדיירים קיבלו תוספת של 22% בלבד. הוא דחה את דרישתה של החברה לקבל יותר מחניה אחת, בטענה שהשטחים שהיא הגדירה כחניות אינם באמת כאלה. לכן, כל דרישה נוספת מצדה תיחשב כ"התעשרות בלתי מוצדקת".
בסופו של דבר, פסק המפקח על המקרקעין כי סירובה של החברה היה לא סביר, ונתן אור ירוק לביצוע הפרויקט. הוא מינה עורך דין שיחתום על התמ"א בשם החברה, בתנאי שתקבל מחסן בשטח שלא יפחת מ-4.5 מ"ר ושלא תתקיים בנייה על השטחים הצמודים למחסן שלה. פסיקה זו צפויה להוות תקדים חשוב במאבק בדיירים סרבנים, ולעודד יזמים ודיירים נוספים לקדם פרויקטים של התחדשות עירונית, שהם חיוניים לחיזוק מבנים ישנים ברחבי הארץ.
