עו"ד אילן בומבך, מבכירי המשפטנים בישראל, טוען כי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה לשחקן פוליטי המכשיל באופן שיטתי את עבודת הממשלה. בראיון שהעניק לערוץ 7, התייחס בומבך להחלטת בג"ץ להשהות את פיטוריה של בהרב-מיארה, והבהיר כי בניגוד למה שרבים סבורים, הפסילה, אם תגיע, תהיה ככל הנראה בגין פגם פרוצדורלי ולא בשל חוסר סבירות. לדבריו, יש מספיק סיבות ענייניות להעברתה מכהונה, וריכוז הממצאים שהציג שר המשפטים יריב לוין מוכיח שהחוק אינו "נר לרגליה".
הסערה סביב הפיטורים
המאבק בין הממשלה לבין היועמ"שית נמשך כבר חודשים ארוכים, והגיע לשיא עם ההחלטה לפטר אותה. הממשלה טענה כי בהרב-מיארה פועלת בניגוד לעמדתה, ואילו היועמ"שית טענה כי היא מחויבת לשלטון החוק. בומבך מציג פרשנות משפטית מעניינת, לפיה אם בג"ץ יפסול את הפיטורים, הוא יעשה זאת מסיבות פרוצדורליות, כגון העובדה שלא נעשה שימוש בוועדת גרוניס. ועדת גרוניס היא ועדה ציבורית שהוקמה כדי להמליץ על מינוי יועמ"ש, ועל פי המלצותיה ניתן גם להדיח אותו. השרים לוין ושיקלי התנגדו לפנייה לוועדה זו, בטענה שהיא אינה הדרך הבלעדית.
בומבך טוען כי הממשלה, שהיא הריבונית, רשאית לפעול גם שלא בדרך זו. הוא מעריך כי רוב הסיכויים שבג"ץ יפסול את הפיטורים בגלל הפרוצדורה, אך הוא מותח ביקורת על השרים, שכן לדבריו לא הייתה מניעה לכנס את הוועדה.
ביקורת על תפקוד היועמ"שית
מעבר להיבט הפרוצדורלי, בומבך טוען שהסיבות הענייניות לפיטורים הן חמורות ביותר. הוא מציין כי השר לוין הציג מסמך של 900 עמודים עם ראיות לכך שבהרב-מיארה פעלה בניגוד לדין. מאז, הוא אומר, הצטברו מקרים רבים נוספים. בומבך מספק מספר דוגמאות: "היא פסקה באופן לעומתי נגד עמדת הממשלה, כמו כשקבעה שלראש הממשלה אסור להיות מעורב בבחירת ראש השב"כ… כך גם לגבי נציב שירות המדינה, כך גם בבג"ץ הסבירות שבו אני ייצגתי את הממשלה".
בומבך מוסיף כי היועמ"שית עצמה לא הגיבה ל-900 העמודים שהוצגו, מה שלדבריו מוכיח את "הזלזול שהיא חשה כלפי הממשלה". לטענתו, היא מונעת מהממשלה למשול ומכשילה את עבודתה, ומייצרת בכך מצב בלתי אפשרי שבו לא ניתן לקיים שיתוף פעולה תקין.
היועמ"שית כשחקן פוליטי?
בומבך טוען כי בהרב-מיארה אינה דמות מקצועית ואובייקטיבית, אלא "שחקן פוליטי על מלא". הוא מציין כי תמונותיה מופיעות בהפגנות ובעצומות, מה שלטענתו לא מאפשר לה לשמש בתפקיד. הוא תוקף בחריפות את התפיסה שהיועמ"שית היא "שומרת החותם של שלטון החוק", וטוען כי מדובר בתפיסה מעוותת. לדבריו, גם בג"ץ עצמו מתח עליה לא פעם ביקורת קשה. הוא מסכם כי הפיטורים היו צריכים לקרות כבר מזמן, וכי אין זה הגיוני לכפות על הממשלה להשתמש בשירותיו של עורך דין שאינה מאמינה בו.
