בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במרכז הוציא לצמיתות את עורך הדין נריה כהן מגורי מלשכת עורכי הדין, וחייב אותו לשלם פיצויים בסך כולל של 14,600 שקל לארבעה לקוחות והוצאות של 3,000 שקל ללשכה. ההרכב כלל את עורכות הדין איילת דרור, שרית רפפורט וגלעד עידו קוצר.
כהן מגורי הורשע בארבעה אישומים נפרדים של שליחת יד בכספי לקוחות, בסכום כולל של 145,970 שקל. בכל אחד מהאישומים הוא הורשע במספר עבירות משמעתיות חמורות, לרבות שליחת יד בכספים ואי העברתם ללקוח, העלאת טענה עובדתית שאינה נכונה בכתב לפני בית משפט, הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, אי השקעת כספי פקדון, אי מתן דין וחשבון כספי ללקוח, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
על פי כתב הקובלנה שהגישה ועדת האתיקה המחוזית במחוז מרכז, שייצגה אותה עורכת הדין אנדריאה דיאמנט-קופייקין באמצעות עורך הדין יאיר רגב, כהן מגורי פעל בדפוס התנהגות קבוע ושיטתי. באישום הראשון הורשע בגין שליחת יד בסך 7,500 שקל ששייכו לסימה שאשא. באישום השני הורשע בגין שליחת יד בסך 3,600 שקל ששייכו לאיגור שמעונוב. באישום השלישי הורשע בגין שליחת יד בסך 1,500 שקל ששייכו להלל חדד. באישום הרביעי הורשע בגין שליחת יד בסך 2,000 שקל ששייכו לדוד יעקב שלסקי.
באי כוח הקובלת הציג בדיון לעונש כי כהן מגורי פעל באופן קבוע ושיטתי: הוא השיג פשרה עם חברת הביטוח, חתם על שטר הסילוק ללא הרשאת הלקוח, קיבל לידיו את כספי הפיצויים ועד היום לא העביר את הכספים לידי לקוחותיו המתלוננים, למעט שלסקי שקיבל חלק מהסכום.
באי כוח הקובלת הדגיש כי קיימת חשיבות יתירה בענישה מחמירה בשל הצורך בהעברת מסר ציבורי מרתיע, ובשל העובדה כי כהן מגורי פגע פגיעה כפולה במתלוננים – פגיעה כלכלית ופגיעה ביחסי האמון שנתנו לו, תוך ריבוי עבירות בדפוס פעולה שיטתי. באי כוח הקובלת דרש כי העונש יכלול הוצאה מן הלשכה לכל אחד מהאישומים בנפרד, תשלום פיצויים לקורבנות העבירה בסכומים שכהן מגורי גזל מהם, וכן תשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין.
מצדו, כהן מגורי שב על טענותיו העיקריות שהועלו לאורך ההליך, כי הכספים שהוא לקח לידיו אינם כספי הלקוחות, היות והוא סיכם עם לקוחותיו תנאים אחרים והוא עבד לפי התנאים שסיכם עימם מראש. הוא טען כי ללקוחות המתלוננים יש אינטרס להציג את הדברים באופן חד צדדי, וכי המתלוננים הם “לקוחות כפויי טובה” היות והוא השיג בעבורם הסדרים מיטביים בתיקים מורכבים.
כהן מגורי הדגיש הן בעל פה והן בכתב כי אין בו כל אמון בבית הדין המשמעתי המחוזי, בוועדת האתיקה ובכל העומדים בראשה, תוך השתלחות כלפי מרבית נושאי המשרה והמתנדבים בלשכה, לרבות בחלק מחברי ההרכב היושבים בדין בתיק זה.
בית הדין דחה את טענות כהן מגורי. בגזר הדין שניתן על ידי עורכת הדין שרית רפפורט נקבע כי “בדיון שהתקיים לגזר הדין, הנקבל לא התנצל על מעשיו והסביר לבית הדין כי מעשיו הינם למעשה תוצר מניסיון עבר של הימנעות לקוחות מתשלום שכר טרחתו בתום שירותו המקצועי וכך למד לכלכל צעדיו בהמשך הדרך”.
עוד נקבע כי “נראה היה שהנקבל לא מבין עדיין או מסרב להבין מדוע הוא פעל בצורה שמהווה עבירה אתית קשה תוך שהוא חוזר שוב ושוב על דבריו והסבריו לגבי אופן ניהול תביעות נזיקין וכך, אף לא התנצל וכאמור לא הביע כל חרטה על מעשיו”.
בית הדין קבע כי “הנקבל פעל באופן מכוון תוך תיכנון מדוקדק לקבלת הכספים ישירות לידיו תוך התעלמות מכל פניות לקוחותיו המתלוננים אליו, הטעיית לקוחותיו והצגת מצג שווא בפניהם שהתיק טרם נסגר ומצד שני, הצגת מצג שווא לחברת הביטוח כי הסדר הפשרה הינו על דעת הלקוחות ובהסכמתם והחזקת הכספים ברשותו ללא תכלית מהותית מלבד עושק הלקוחות”.
בגזר הדין צוטטו דברי השופט משה דרורי מהערעור על פסק דין בעניין סמיר והבי נגד לשכת עורכי הדין, שבו נקבע כי “במקרים רגילים דין השולח יד בכספי לקוחותיו, ובמיוחד כאשר מדובר בסכומים משמעותיים, הינו הוצאה לצמיתות מחברותו בלשכת עורכי הדין, שכן מדובר בעבירה חמורה, אשר פוגעת באמון הציבור בעורכי הדין, בצורה קשה ביותר”.
בית הדין ציין כי כל טענותיו של כהן מגורי לאופן עבודתו כעורך דין בתחום הנזיקין והחזקת כספי הלקוח בידיו לטובת הבטחת שכר טרחתו, נדחו לא רק בבית דין זה אלא נדחו בכל הערכאות הקודמות בהן נדונו עבירות המשמעת שלו בתיקים אחרים שעסקו באותו דפוס התנהגות.
בית הדין הפנה למספר פסקי דין קודמים שניתנו נגד כהן מגורי, בהם ערעורים הדדיים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים ובהם קבע השופט פלקס כי “עת עסקינן בדין המשמעתי, ניתן משקל נמוך לנסיבות אישיות ובכלל זה למידת הפגיעה הנגרמת לעורך הדין מחמת אמצעי המשמעת הננקטים כנגדו. שאלת עצם התאמת וכשירות עורך הדין לעסוק במקצוע עריכת הדין, תוך בחינת השלכת מידת ההתאמה והכשירות על הציבור העשוי להיזקק לשירותי אותו עורך דין, או להיפגע ממנו, מקבלת משקל רב”.
בית הדין ציין כי על אף שבאותו תיק קודם היה כהן מגורי בעל עבר משמעתי נקי, סבר השופט פלקס כי יש להרחיקו מלשכת עורכי הדין לצמיתות, וזאת נוכח העבירות של שליחת יד בכספי לקוחות, העובדה שלא הביע חרטה על מעשיו, לא השיב את הכספים שנטל לידיו שלא כדין ולא הפנים את חומרת מעשיו.
עורכת הדין רפפורט קבעה כי “לפיכך ועד כמה וכמה, סבורה אני כי יש להרחיק את הנקבל משורות לשכת עורכי הדין לצמיתות היות וקיים חשש ממשי כי ישוב לבצע עבירות דומות לאלו בהן הורשע ויפגע חלילה פעם נוספת בקהל הלקוחות הפוטנציאלי”.
בנוגע לשאלה האם לגזור עונש מצטבר או חופף, קבע בית הדין כי מדובר במספר אירועים נפרדים, שתוארו במסגרת כל אישום ואישום בנפרד, שאינם עולים לכדי אירוע מרכזי אחד, שכן “כל אירוע הוא מסכת עובדתית שונה מול לקוח אחר, בסכומים אחרים ובפרק זמן שונה”.
בית הדין הדגיש כי מוטלת עליו החובה לשמור על הציבור מפני עורכי דין מסוג זה ולמנוע מהם פגיעה נוספת בכלל הציבור. צוטטו דברי בית הדין הארצי כי “ישנם מקרי קיצון שיחייבו עונש במצטבר על כל שליחת יד ושליחת יד לחוד, על מנת לתת חומרה ולשלול אופי מקצועי בעריכת דין למי ששלח שוב ושוב. מקרים אלה מעידים על חוסר קיצוני ביושרה, ניקיון כפיים, הגינות והוגנות שהם אבני היסוד של העוסק במקצוע”.
אבי בית הדין, עורכת הדין איילת דרור, הסכימה לתוצאה וציינה כי “אני סבורה כי בנסיבות העניין, נוכח אופי העבירות בהן הורשע הנקבל, העובדה שמדובר באירועים שונים ובלתי קשורים והאינטרס הציבורי, מחייבים הטלת עונש של הוצאה מן הלשכה במצטבר”.
עורך הדין גלעד עידו קוצר הצטרף לדברי חבריו להרכב ולעונש של הוצאה מן הלשכה לכל אישום ואישום בנפרד.
העונשים שהוטלו על כהן מגורי כוללים השעיה לצמיתות, תשלום פיצויים למתלוננים – 7,500 שקל לסימה שאשא, 3,600 שקל לאיגור שמעונוב, 1,500 שקל להלל חדד ו-2,000 שקל לדוד יעקב שלסקי – וכן תשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין במחוז מרכז בגובה של 3,000 שקל. הפיצויים וההוצאות ישולמו תוך 60 ימים, ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
בית הדין הדגיש כי העונשים שנגזרו על כהן מגורי יתווספו לכל עונש אחר שהוטל עליו, והוא יישא בהם במצטבר ולא באופן חופף. תחולתו של גזר הדין והוצאתו מן הלשכה של כהן מגורי תחל ביום פרסום גזר הדין. בית הדין הורה על פרסום גזר הדין בציון שמו של כהן מגורי.
גזר הדין ניתן ביום 3 בספטמבר 2025.
