בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה הרשיע את עורך הדין עושרת אלן, שנמצא כיום בהשעיה, בשלוש עבירות משמעתיות והטיל עליו עונש של נזיפה, השעיה על תנאי לשנתיים והוצאות בסך 5,000 שקל. ההרכב כלל את עורכי הדין רון כהנא, רשא עתאמנה סעדי ועידן יוחאי אדרי.
ההרשעה ניתנה לאחר שאלן, שייצג זוכה בהליך הוצאה לפועל, התחייב בשם לקוחו לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד תשלום של 65,000 שקל, אך לאחר שקיבל את הכסף הפר את התחייבותו ולא סגר את התיק.
על פי כתב הקובלנה, ביום 31 במאי 2023 הגיע אלן להסכמה עם בת אל אוחיון, שהייתה חייבת בתיק הוצאה לפועל שאותו ניהל אלן כבאי כוח הזוכה, לפיה היא תשלם סך של 65,000 שקל לסילוק חובות בתיק. אוחיון שילמה את הסכום האמור בהתאם להסכם שהושג, אולם אלן לא סגר את תיק ההוצאה לפועל כפי שהתחייב, וגרם לכך שלקוחו הזוכה לא יקיים את חלקו באותו הסכם.
אוחיון ניהלה משא ומתן באופן ישיר עם אלן, כשהיא לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. עיקר המשא ומתן מצא את ביטויו בהתכתבויות ווטסאפ ביניהם. מהתכתבויות עלה כי ביום 31 במאי 2023 כתבה אוחיון לאלן: “היי אלן מה שלומך? מעדכנת כי ברשותי הצעה לסגירת התיקים הישן והחדש בהוצל”פ בסכום של 65,000 שקל שיועבר אליך אשמח לאישור שנוכל לקדם את ההליך”.
אלן השיב: “מסכים, ככל ואקבל 65,000 שקל לחשבוני עד מחר, אזי אמסור הודעה על סגירת התיק בהוצל”פ”. בהמשך כתב אלן: “אם תתבצע העברת הכסף בבוקר, ניתן יהיה להספיק לסגור כבר מחר את התיק ולהוריד את העיקול משכורת”. אלן אף כתב לאוחיון: “תפעלי לפי ההוראות שלי והכל יסתדר. אין לי כל עניין אישי, אלה טיפול מקצועי”.
אוחיון העבירה לאלן את הסכום באופן מיידי, אולם במקום לסגור את תיק ההוצאה לפועל, אלן ביצע הקטנת קרן בלבד. לטענתו, ההסכם שהושג כלל התחייבות נוספת של אוחיון – שיתוף פעולה בהנפקת דרכונים לילדים המשותפים שלה ושל לקוחו – אותה היא הפרה.
עמדתו של אלן נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל. בהחלטה מיום 2 ביולי 2023, חודש לאחר ביצוע התשלום, קבע רשם ההוצאה לפועל כי הוא מקבל את עמדת אוחיון שהיא עמדה בהסדר שסוכם, והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. רשם ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו כי אם לגרסת אלן ההסדר הופר על ידי אוחיון, היה עליו להשיב לה את הכספים ששילמה, דבר שלא עשה.
ועדת האתיקה במחוז חיפה של לשכת עורכי הדין, שייצג אותה עורך הדין ערן זוהר, ביקשה מאלן להשיב לפנייתה לפני הגשת הקובלנה, אולם הוא התעלם מכך ולא השיב למספר פניות.
בדיון העידה אוחיון כי ההסכמה שהושגה הייתה שהיא תשלם 65,000 שקל ובתמורה לכך ייסגר תיק ההוצאה לפועל נגדה. לדבריה, אלן אמנם ביקש ממנה במהלך המשא ומתן שתסכים להוצאת דרכון לילדים המשותפים לה וללקוחו, אך היא לא הסכימה, ונושא הוצאת הדרכון לא היה חלק מההסכמות שהושגו.
אוחיון העידה: “מבחינתי זה לא חלק מההסכם, עד היום לא הוצאתי דרכונים לילדים, עברו שנתיים מאז, מדובר באבא שאני לא יכולה לסמוך עליו שיקח את הילדים לחו”ל… אם הצעתי לך כסף כדי לסגור את התיק, אתה לא רוצה את לא חייב, אפשר להמשיך להעמיד את התיק בהסדר תשלומים, אתה לא יכול לחייב אותי להוציא דרכונים לילדים”.
מטעם ההגנה העיד אלן בעצמו. הוא טען שנקבעה פגישה במשרד הפנים שאוחיון אישרה אך לא התייצבה אליה. בכל הנוגע לטיב המדויק של ההסכמות שהושגו העיד: “אתם לא יכולים לקחת את הכל בתחילת השיחה ולא לראות את הכל. אני אומר שכל, יכול להיות שהיו שתי התחייבויות שהולכות ביחד”. הוא טען כי “ההתייצבות במשרד הפנים לא הייתה ענין של תנאי, הבנו אחד את השני ששני הדברים האלו הם ביחד”.
בתשובה לשאלה מדוע לא הכין הסכם בכתב השיב אלן “כי לא נדרשתי, ושנית כשעושים הסכמים לא כל הסכם חייב להיות בכתב, דיברנו סיכמנו, וזה לא הפעם הראשונה שעושים הסכמים לא בכתב”. בתשובה לשאלה מדוע לא הוגש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל השיב: “לא מערערים על כל דבר גם אם חושבים שצודקים, צריך להיות חכם לפעמים”.
בית הדין דחה את טענות אלן והרשיע אותו. בהכרעת הדין נקבע כי “מעיון בראיות שהוצגו בפנינו עולה באופן חד משמעי שהנקבל התחייב בשם לקוחו לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד תשלום סכום הפשרה. הוא גבה את סכום הפשרה, אך בניגוד להתחייבותו מפורשת כלפי המתלוננת הוא לא סגר את תיק ההוצאה לפועל”.
בית הדין קבע כי “אין כל פרשנות סבירה להתכתבות בין המתלוננת לנקבל שתוכל להביא למסקנה שלא הייתה התחייבות מפורשת כאמור של הנקבל, שאותה הוא לא קיים”. עוד נקבע כי “חיזוק משמעותי למסקנתנו זו נמצא בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 2.7.23, וכן בעובדה שלא הוגש ערעור על החלטה זו”.
בית הדין הדגיש כי “מצופה היה מהנקבל, דווקא ובמיוחד כאשר הוא מנהל משא ומתן עם צד לא מיוצג, להקפיד על חידוד והבהרה של הנושאים שעלולים לעורר מחלוקת, ולעשות מאמץ למנוע את הסיטואציה שנוצרה”. עוד נקבע כי “תשובות הנקבל לשאלות בהקשר זה, לפיהן לא כל הסכם חייב להעשות בכתב, אינן משכנעות את בית הדין”.
בהכרעת הדין נקבע כי “המשא ומתן נוהל באמצעות הנקבל, הוא נתן התחייבות אישית למתלוננת שידאג לסגור בשם מרשו את תיק ההוצאה לפועל, המתלוננת הסתמכה על התחייבות זו, והפרה של התחייבות כזו פוגעת בכבוד המקצוע ואינה הולמת אותו”.
לסיכום, הורשע אלן בשלוש עבירות: התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק, ואי מתן תשובה לפניית ועדת האתיקה.
בדיון לעונש טען באי כוח הקובלת כי “הפרת התחייבות מפורשת של עורך דין, המייצג זוכה בהוצאה לפועל כלפי חייב, על אחת כמה וכמה כאשר החייב אינו מיוצג, לסגור את תיק ההוצאה לפועל – יש בה כדי להצביע על חריגה מכללי ההתנהגות המקובלים המטילה דופי בציבור עורכי הדין כולו”. הוא ביקש להטיל על אלן עונש של השעיה בפועל שלא יפחת משנה.
מהראיות לעונש שהציגה הקובלת עלה כי לאלן יש עבר משמעתי כבד – הוא הורשע בעבר בחמישה הליכים משמעתיים קודמים, בעבירות כגון התנהגות שאינה הולמת, אי מתן תשובה לתלונה, עיכוב מסמכים ועוד. בנוסף, התברר כי במועד הטיעונים לעונש החל אלן לרצות עונש של השעיה בפועל למשך תשעה חודשים, שהוטל עליו במסגרת הליך לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, בשל הרשעתו בהליך פלילי בעבירות לפי פקודת מס הכנסה.
מצדו, טען אלן כי הוא המום מחומרת העונשים שהקובלת מבקשת, וכי את כל פעולותיו ביצע בשמו של הלקוח ולפי הנחיותיו. הוא טען כי מדובר בעניין פעוט יחסית, שכן החוב שנותר בתיק ההוצאה לפועל היה כ-4,000 שקל בלבד. אלן אף ביקש להתחשב בכך שסגר את משרדו ובמצבו הרפואי הבעייתי, וטען כי בנסיבות העניין יש להסתפק בנזיפה.
בית הדין דחה את טיעוני אלן בנוגע לטענה שפעל לפי הוראת לקוחו. בגזר הדין נקבע כי “הנקבל לא דקדק באבחנה בין מתן התחייבות בשם לקוח לעשות מעשה שאינו נמצא בשליטת עורך הדין, לבין התחייבות בשם הלקוח לעשות מעשה שנמצא בשליטתו הכמעט מוחלטת של עורך הדין עצמו – סגירת תיק הוצאה לפועל”.
בית הדין הבהיר כי “בנסיבות כאלה, הנקבל אינו יכול להסתתר מאחורי הנחיית לקוחו”. עוד נקבע כי “אם לשיטת הנקבל ההסכם הופר על ידי המתלוננת, ולקוחו הורה לו שלא לסגור את תיק ההוצאה לפועל מחמת הפרת ההסכם, היה על הנקבל לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה, מדוע הוא לא השיב למתלוננת את הסכום ששילמה לידיו הנאמנות ותחת זאת בחר להעבירו ללקוחו ולבצע הקטנת קרן”.
בית הדין שקל את עברו המשמעתי של אלן והתלבט אם זה מטה את הכף לעבר השעיה בפועל. בסופו של דבר החליט בית הדין להמנע מהטלת עונש של השעיה בפועל, ולהסתפק בעונשים מתונים יותר. בית הדין ציין כי החלטת רשם ההוצאה לפועל, שנענתה לבקשת אוחיון לסגירת תיק ההוצאה לפועל תוך פרק זמן קצר לאחר התשלום, מהווה נסיבה לקולא, שכן היא צמצמה באופן ניכר את הנזק.
בנוסף, בית הדין לקח בחשבון לקולא כי מרבית ההרשעות הקודמות של אלן הן מלפני שנים רבות ובנסיבות אחרות, והתחשב גם במצבו הרפואי ובהצהרתו כי סגר את משרדו.
בית הדין לא מצא לנכון לפסוק פיצוי לאוחיון. נקבע כי אוחיון אישרה בהתכתבות שהיא תתייצב במשרד הפנים לשם הוצאת דרכון, ולא עשתה זאת. למרות שבית הדין קבע כי התחייבות אלן לסגירת תיק ההוצאה לפועל לא הייתה מותנית בהתייצבות של אוחיון במשרד הפנים, נקבע כי לכך יש משמעות לעניין הפיצוי שהתבקש.
העונשים שהוטלו על אלן כוללים נזיפה, עונש השעיה על תנאי לשנתיים – שהתנאי הוא שלא יעבור על אחת מעבירות המשמעת בהן הורשע בתיק זה, והוצאות בסך 5,000 שקל שישולמו ללשכה תוך 30 ימים. תקופת התנאי תחל לאחר שאלן יסיים לרצות את עונש ההשעיה שהוטל עליו בהליך משמעתי אחר.
גזר הדין ניתן ביום 3 בספטמבר 2025.
