בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה הרשיע את עורכת הדין מיטל מושקוביץ סויסה בארבע עבירות משמעת חמורות, בהן הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, הזנחת הטיפול בלקוח, אי שמירה על כבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. בגזר הדין שניתן ב־18 בספטמבר 2025, הטיל בית הדין על מושקוביץ סויסה עונש השעיה על תנאי למשך שישה חודשים, פיצויים למתלונן בסך 5,000 שקלים ותשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין בסך 3,000 שקלים.
ההליך המשמעתי התנהל בפני עורכי הדין עבד עודה כאב בית הדין, גבריאל דיסני ואילת איזנמן כתר כחברי בית הדין, כאשר הקובלת הייתה ועדת האתיקה של מחוז חיפה שיוצגה על ידי עורך הדין דניאל אזולאי. מושקוביץ סויסה בחרה לייצג את עצמה במהלך ההליך.
התיק נסב על טיפולה של מושקוביץ סויסה בשני תיקים של שגב גבריאל, בן 83, שפנה אליה ביוני 2018 באמצעות בני משפחתו, ובהם בתו חלי מון סנגו. התיק הראשון עסק בתאונת עבודה שעבר גבריאל בשנת 2017 ובמסגרתה נפצע בכתף, והתיק השני נגע להגשת תביעה כנגד מעסיקו, חברת נודר מתכת, בגין הפרשי פיצויים והלנת פיצויי פיטורים.
לאחר שלטענת מושקוביץ סויסה לא ניתנה לגבריאל נכות בגין פציעתו מטעם המוסד לביטוח לאומי, סוכם כי הטיפול בתביעת הנכות מול הביטוח הלאומי יהיה בייצוגה של עורכת הדין שני אדרי, בעוד הטיפול מול חברת הביטוח המבטחת בפוליסת חבות מעביד וכן טיפול בתביעה לפיצויים מטעם המעסיק יוותרו בידי מושקוביץ סויסה. במאי 2020 ובמסגרת ועדת ערר שבה ייצגה את גבריאל עורכת הדין שני אדרי, נקבעו לו 15% נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי.
מאז העדכון בדבר הנכות, פנתה מון סנגו למושקוביץ סויסה מפעם לפעם על מנת לקבל אינדיקציה בדבר התקדמות הטיפול בתביעה מול חברת הביטוח, אולם במשך שנתיים הייתה נוהגת מושקוביץ סויסה להשתמש בתירוצים למיניהם, ואף במקרים רבים לא טרחה לענות למתלוננת או להשיב להודעות שנשלחו לה. לאורך כל תקופת הייצוג הציגה מושקוביץ סויסה למתלוננים מצג לפיו היא פועלת בשני התיקים, לרבות בתביעה בגין הלנת פיצויי פיטורים וכי התביעה כבר הוגשה, אולם לא העבירה אישור על הגשת התביעה חרף דרישות חוזרות ונשנות.
בראשית 2022 ולאחר פניות רבות, הבינה מון סנגו כי אין כל התקדמות בתיקים. לימים התגלה כי מושקוביץ סויסה לא טרחה לבצע את הפעולות הנדרשות. לאחר התייעצות עם עורכת הדין ליזה דמרי, התברר כי מושקוביץ סויסה לא פעלה להגשת תביעה לבית הדין לעבודה בגין פיצויים שהגיעו לגבריאל מהמעסיק, ובהתאם לסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי”ח־1958, על זכותו לקבל פיצויים חלה התיישנות.
ב־14 במארס 2022 פנתה מון סנגו למושקוביץ סויסה באמצעות מייל בדרישה להעברת התיקים והפסקת הייצוג. חרף דרישת המתלוננת, מיד פעלה מושקוביץ סויסה לצורך הגשת תביעה, והתגלה כי הגישה תביעה לבית הדין לעבודה רק ב־20 במארס 2022, לאחר הפסקת הייצוג. מון סנגו פנתה שוב למושקוביץ סויסה והודיעה כי התנהלותה אינה ראויה וכי גרמה להם לנזקים.
מושקוביץ סויסה השיבה למתלוננת באמצעות מייל ובין היתר השתלחה במתלוננת ונקטה בשפה שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, כאשר השתמשה בביטויים בהם “אישה גזלנית וחצופה”.
בדיון שנערך ב־10 בנובמבר 2024 העידה מון סנגו כי “מה שקרה לי זה כואב. הנקבל מכר את הדירה ולא הביא לי את הכסף עבור הדירה”. כאשר נשאלה על התרשמותה הראשונית ממושקוביץ סויסה, ענתה: “כשהוא הציג את עצמו פעם ראשונה איך הוא הציג את עצמו כעורך דין או כמתווך. כמתווך. ואמר לי שאני חייבת לשלם לו 2% ממכירת הדירה”.
עורכת הדין ליזה דמרי העידה כי מון סנגו פנתה אליה בתחילת מארס 2022 בהמלצת עורכת הדין שני אדרי, לצורך טיפול בתביעה שלכאורה מתנהלת בבית הדין לעבודה. לאחר בדיקה אל מול מזכירות בית הדין, התברר כי לא הוגש הליך כלשהו, וכי מושקוביץ סויסה הוליכה את המתלוננת שולל. דמרי קיבלה ממושקוביץ סויסה צילום מסך עם מספר הליך שהוגש ב־20 במארס 2022, מועד שחל לאחר שגבריאל כבר חתם על ייפוי כוח אצל דמרי ולאחר שהטיפול בתיק הועבר לטיפולה.
עורכת הדין שני אדרי העידה כי ייצגה את גבריאל במסגרת הליך מימוש זכויות אל מול המוסד לביטוח לאומי. היא העידה כי במשך כשנתיים הייתה אי בהירות בכל מה שקשור לתביעה כנגד מבטחת החבויות הראל. כאשר פנתה להראל הבינה כי התיק אינו מטופל, חרף המצג שניסתה מושקוביץ סויסה להציג. בסופו של יום, אדרי היא זו שטיפלה בתיק והשיגה את הפיצוי לגבריאל.
מושקוביץ סויסה העידה כי היא בעלת ותק של 14 שנים כעורכת דין, וכי באותה תקופה חוותה משבר אישי. היא טענה כי היה על המעסיק להשלים עוד סך של כ־33,000 שקלים, אולם בשלב מסוים המעסיק נפטר באופן פתאומי. מושקוביץ סויסה העידה כי היא הכינה את התובענה בסביבות פברואר־מארס 2021, אך אבי מון סנגו, בנו של גבריאל, התנגד לתשלום אגרת פתיחת תיק. היא הודתה כי “באיזה שהוא שלב הייתי בטוחה שהתביעה הוגשה על ידי עורך דין ממשרדי”.
כאשר נשאלה מדוע לא חשבה לוודא עם מזכירתה שהתביעה אכן הוגשה, השיבה: “עבדו אצלי עורכת דין אירית, ואז היא עזבה, אני נשארתי מיוני 2020 לבד עם הכל. לא הייתה לי עובדת, לא מזכירה, הרבה בלאגן, ועוד סגר אני עם 4 ילדים בבית היה הרבה בלאגן ויכול להיות שפיספסתי את זה ברור לא הייתה זו כוונתי”. כאשר עומתה עם התכתבות עם דמרי ונשאלה על מצג השווא שהציגה, השיבה מושקוביץ סויסה: “אני מודה”.
בהכרעת הדין מ־29 בדצמבר 2024 קבע בית הדין כי מושקוביץ סויסה הזניחה את הטיפול בגבריאל וגרמה לו לנזק לנוכח התיישנות תביעת תגמולי הביטוח ואי הגשת התביעה שהייתה לו נגד המעסיק, חרף מצגיה כאילו התביעה הוגשה. עורכת הדין איזנמן כתר כתבה בהכרעת הדין כי “מערכת היחסים עכורה בין הנקבלת לבין בתו של המתלונן, ששורשיה כרוכים בהתנהלותה הבעייתית של הנקבלת, מצגי השווא והתעלמותה מפניות מוצדקות שקראו לה לפעול”.
בית הדין קבע כי “העדר הטיפול בתיקי המתלונן הוביל את הנקבלת שלא לענות לפניות בני משפחתו של המתלונן ולכן אין מדובר בתביעה שיינפלה בין הכסאות ולא הוגשה מחמת שגגה משרדית, כפי שניסתה לטעון”. בית הדין הוסיף כי “המסקנה שמדובר בהזנחה ולא בטעות תמת לב, מתחדדת עוד יותר, משפונה אל הנקבלת עורכת הדין ליזה דמרי, במטרה לברר היכן עומדת התביעה ולקבל לידיה את הייצוג, או אז במקום להישיר מבט אל המציאות ולהודות במחדלה, ביער בה בנקבלת לרוץ ולהגיש את התביעה”.
בית הדין קבע כי “במעשיה כמתואר, מעלה הנקבלת באמון הלקות ובני ביתו ופגעה באמון שהציבור רוחש למקצוע עריכת הדין ומשרתיו שהוא מנשמת אפו של המקצוע”. בית הדין ציין כי “הנקבלת לא הביעה חרטה. להפך, היא ניסתה להמעיט מאחריותה ומהנזק שנגרם למתלונן ומעוגמת הנפש שמעשיה בוודאי הסבו למתלונן ולבני משפחתו”.
בדיון הטיעונים לעונש שהתקיים ב־8 באפריל 2025, עתרה ועדת האתיקה להטלת עונש השעיה בפועל למספר חודשים, השעיה על תנאי, ותשלום פיצויים למתלוננים שלא יפחת מסך של 5,000 שקלים. מושקוביץ סויסה טענה כי ההליך המשמעתי היה קשה עבורה וכי זו לה תלונה ראשונה ב־17 שנות פעילות כעורכת דין. היא מסרה כי היא ובעלה יחד מפרנסים חמישה ילדים, וכי כיום היא עובדת מביתה במעלות תרשיחא לאחר שסגרה את המשרד שהיה לה בנהריה.
מושקוביץ סויסה טענה כי המתלונן ומשפחתו קיבלו ממנה שירות טוב והוגן, ומצד שני הם לא שילמו לה ולו שקל אחד כשכר טרחה. היא לקחה אחריות מסוימת על התנהלותה באומרה: “לוקחת אחריות שלא עניתי להם לטלפון תקופה ממושכת ולא עדכנתי אותם על דברים שעשיתי למענם”. מושקוביץ סויסה ביקשה שבית הדין יתחשב בעברה המשמעתי הנקי, בכך שלא שולם לה דבר עבור השירות המשפטי ובמצבה הכלכלי.
בגזר הדין הוטלו על מושקוביץ סויסה שלושה עונשים: השעיה על תנאי למשך שישה חודשים, לבל תעבור הנקבלת תוך שלוש שנים עבירה מהעבירות בהן הורשעה; פיצויים למתלונן בסך 5,000 שקלים לתשלום בתוך 30 יום; ותשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין בסך 3,000 שקלים בתוך 45 יום.
בית הדין ציטט את דברי השופט א’ פרוקצ’יה בעניין גזאוי נגד לשכת עורכי הדין מחוז חיפה: “הענישה המשמעתית רואה לנגד עיניה את עניינו של ציבור עורכי הדין ואת צרכי השמירה על כבוד המקצוע ומעמדו בעיני הציבור, וכן את הצורך להגן על לקוחות פוטנציאליים מפני נזק העלול להיגרם להם מקבלת שירות מעוסק במקצוע שאינו מקפיד על קיום נורמות מקצועיות ראויות”.
בית הדין הצטער על העיכוב שחל במתן גזר הדין, בעטיו של מצב החירום ששרר במדינה ופגרת בתי המשפט. הצדדים יכולים לערער על ההחלטה לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.
