בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים החליט למחוק כתב קובלנה שהוגש נגד עורכת הדין אביבה רפ (רישיון 34), לאחר שהמתלונן ועדת תביעה נוספת לא התייצבו לישיבת ההוכחות שנקבעה מראש חודשים קודם לכן. ההחלטה ניתנה ב־19 באוקטובר 2025, ובמקביל שוקל בית הדין לחייב את המתלונן בתשלום הוצאות לטובת עורכת הדין ולטובת לשכת עורכי הדין.
כתב הקובלנה הוגש נגד רפ ב־4 באפריל 2024, והיא כפרה בו. בדיון שהתקיים ב־27 באפריל 2025 הורה בית הדין לבא כוח הקובל, עורך הדין רועי בראונר, לבדוק עם המתלונן את טענת הנקבלת שהעבירה אליו סך 2,500 שקלים שנותרו במחלוקת. כמו כן, הורה בית הדין לברר עם העדה דבורה גרוס באיזה יום פתחה את חשבונה בבנק הדואר. בית הדין נתן לבא כוח הקובל 30 ימים להשיב, ואפשרות לנקבלת להגיב בתוך 30 ימים נוספים. דיון ההוכחות נקבע תחילה ל־15 ביולי 2025, ולאחר דחייה נקבע מחדש ל־19 באוקטובר 2025.
עד למועד הדיון האחרון לא התקבלה בבית הדין כל תשובה מצד בא כוח הקובל לשאלות שהופנו אליו. בדיון מסר בא כוח הקובל כי המדובר בתקלה מצדו, ולגופם של דברים הוסיף שהמתלונן כתב לו במהלך הדיון כי הוא מאשר שקיבל מאת הנקבלת את הסך של 2,500 השקלים. בנוגע למועד פתיחת חשבון הבנק של גרוס, הציג בא כוח הקובל מסמך רשמי מבנק הדואר שמאשר שהחשבון נפתח ב־6 בינואר 2020. המסמך הועבר אליו על ידי גרוס, אך הוא לא העביר אותו לעיון הנקבלת, שנחשפה אליו לראשונה רק במעמד הדיון.
בית הדין ציין כי התאריך שבו נפתח חשבון הבנק תואם את התאריך המופיע במסמך שצורף על ידי הנקבלת לתגובתה הסטטוטורית, ואשר לטענתה נכתב על ידה וכולל את אותם פרטי חשבון. בית הדין הוסיף כי “בפני בית הדין לא נשמעו עדים, ועל כן לא ניתן לקבוע מסמרות בדבר המשמעות שיש להתאמה שבין התאריכים הללו ויש להצטער על כך שלא נשמעו עדים”.
לדיון שנקבע ל־19 באוקטובר לא התייצבו עדי התביעה המרכזיים: המתלונן יעקב גרוס ודבורה גרוס. בא כוח הקובל מסר במעמד הדיון כי המתלונן “התבלבל” וחשב שהדיון מחר, ועל כן לא הגיע. לגבי דבורה גרוס, היא פנתה טרם הדיון לבא כוח הקובל והביעה חששות להגיע לדיון כדי שלא לפגוש את גרושה, המתלונן. בשעה 14:06 הוציא בית הדין החלטה שבה הורה לבא כוח הקובל לפעול לזימון העדה למועד הקבוע, תוך שימסור לה כי בית הדין יפעל להבטחת שלומה, ביטחונה ולמניעת מפגש בינה לבין המתלונן. אף על פי כן, גם עדה זו לא התייצבה.
בית הדין קבע כי “עדי התביעה עושים דין לעצמם בעת שלא התייצבו למועד הדיון הקבוע בתיק זה ואשר נקבע כבר לפני חודשים רבים, תוך שבפני בית הדין לא קיימת כל הצדקה והנמקה כדין לאי התייצבות זו”. לדברי בית הדין, מצב זה שם אותו “בפני עובדה מוגמרת אשר פוגעת באופן קשה ביותר באפשרות לנהל את ההליך, בזכותה של הנקבלת להליך הוגן, בבזבוז זמן יקר של הצדדים ושל בית הדין והכל באופן העולה כדי עינוי דין של הנקבלת”.
רפ עתרה במסגרת טענותיה כי בית הדין יורה על מחיקת הקובלנה בשל אי התייצבות עדי התביעה, תוך שטענה כי בא כוח הקובל לא שלח הודעה בעניין זה ולא עדכן בשום דרך כי עדי התביעה לא מתכננים להגיע לדיון. בית הדין קבע כי “הצדק עם הנקבלת”, והוסיף: “אין זה מתקבל על הדעת כי בית הדין יקבע מועד מלפני חודשים רבים כדי לשמוע את המתלונן אשר הגיש תלונה כנגד הנקבלת וזה לא יטרח להגיע לדיון”.
בית הדין דחה את הטענה שהמתלונן “התבלבל”, וקבע כי “הגם שטעויות קורות, מצופה היה כי ב”כ הקובל יפעל להזמנת המתלונן לדיון עוד קודם למועד הדיון ובזמן סביר, זאת אף כדי לשוחח עמו ואולי להכין אותו למועד הדיון ובעיקר למנוע מצב שבו נקבעת ישיבת הוכחות שמתלונן לא טורח להגיע אליה”.
בית הדין הוסיף כי המתלונן בעצמו מאשר את טענת הנקבלת שהעבירה אליו את הכסף שהיה במחלוקת בסך 2,500 שקלים, וציין כי “נדמה כי גם בכך יש כדי ללמד אולי על הסיבה שבגינה לא התייצב למועד ההוכחות שכן הדברים תומכים בטענת הנקבלת”.
בנסיבות העניין, ולאחר שבית הדין לא השתכנע כי סיבה מוצדקת היא שגרמה לעדי התביעה ולמתלונן מלהתייצב לישיבת ההוכחות, החליט בית הדין על מחיקת הקובלנה. ההחלטה ניתנה “כדי למנוע עיוות דין חמור לנקבלת ומטעמים של צדק והגינות”, בהתאם לסמכותו של בית הדין לפי סעיף 23 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשע”ה־2015, המורה לבית הדין לנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לשם עשיית צדק.
בנוגע להעדר התייצבותו של המתלונן, ולאור עתירתה של הנקבלת לשקול לחייבו בהוצאות, הודיע בית הדין כי הוא שוקל לחייב את המתלונן בתשלום הוצאות לטובת הנקבלת ולטובת לשכת עורכי הדין, בהתאם לסמכותו בסעיף 69(א)(5) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ”א־1961. עם זאת, בית הדין לא יעשה כן בטרם ייתן למתלונן הזדמנות להשמיע את דברו, בהתאם לחובתו לפי סעיף 45 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבית הדין המשמעתיים), התשע”ה־2015.
בית הדין הורה כי המתלונן ימסור עמדתו הכתובה, שלא תעלה על שלושה עמודים, ובה ינמק מדוע בית הדין ימנע מחיובו בהוצאות. תגובת המתלונן תועבר לבית הדין עד ל־5 בנובמבר 2025, באמצעות בא כוח הקובל, אשר הנחה להמציא את ההחלטה למתלונן עם סיום הדיון וללא כל דיחוי.
בהרכב בית הדין ישבו עורכת הדין חן הולנדר כאב בית הדין, עורכת הדין טליה דוד ועורך הדין אריה לית כחברי בית הדין.
