בית משפט השלום בירושלים הטיל הוצאות אישיות על עורכת דין, לאחר שהגישה סיכומים שהתבססו על פסקי דין וחוקים שאינם קיימים. השופטת מוריה צ'רקה קבעה כי מדובר בפסקי דין ש"הומצאו" ככל הנראה על ידי כלי בינה מלאכותית, וכינה את מעשיה של עורכת הדין כ"זלזול מופגן בבית המשפט". כתוצאה מכך, היא חויבה בהוצאות אישיות בסך 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה, ובנוסף תשלם 20,000 ש"ח הוצאות לנתבעים.
מחלוקת שכירות הסתיימה בכישלון חרוץ בבית המשפט
עורכת הדין, שייצגה את עצמה, הגישה תביעה בסך 300 אלף ש"ח נגד שוכרים וערבים להסכם שכירות. המחלוקת התגלעה לאחר שהשוכרים פינו את הדירה, ונגעה לחובות שכירות נטענים ונזקים לכאורה. השופטת צ'רקה קיבלה את חלק קטן מהתביעה, ופסקה לטובת עורכת הדין סכום של 4,000 ש"ח בלבד.
פסק הדין המנומק מתאר את סיכומי עורכת הדין כ"טיוטה ראשונית" ובלתי חתומה, שמלאה ב"הערות ועצות של כותב הטיוטה אל התובעת". הליקוי החמור ביותר, כפי שקבעה השופטת, הוא "הפניות לפסקי דין שאינם קיימים, הנסמכים על חוקים מומצאים".
אזהרה לשימוש לא מבוקר בבינה מלאכותית
ההחלטה של השופטת צ'רקה מבוססת על תקדים שנקבע בבית המשפט העליון, הקובע כי לבית המשפט יש סמכות להטיל סנקציות על מי שמגיש אסמכתאות שקריות. המקרה מדגיש את הצורך של עורכי דין לגלות אחריות מקצועית, ולא להסתמך באופן עיוור על כלי בינה מלאכותית, שכן הם עלולים לייצר מידע שקרי שאינו נכון ולא ניתן לאימות. הפסיקה מהווה אזהרה חמורה לכלל עורכי הדין מפני שימוש לא מבוקר בטכנולוגיות חדשניות, ומבהירה כי שימוש כזה יכול להוביל לסנקציות משמעותיות, הן כלכליות והן תדמיתיות.
