בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה זיכה את עורך הדין יוסף נחשון מכל העבירות המיוחסות לו בכתב קובלנה שהואשם בניגוד עניינים בייצוג הורי המנוח מוטי בן שבת, שקיפח את חייו בהצלת נוסעים שנסחפו בשיטפון בנחל הגעתון בנהריה. ההרכב כלל את עורכות הדין אורלי רוזנטל-נעמן, ליאור עמר וחוסאם ארמלי.
בתחילת שנת 2020 קיפח המנוח מוטי בן שבת את חייו כשחילץ נוסעים שנסחפו בשיטפון בנחל הגעתון בעיר נהריה. המנוח שבר באגרופיו את חלון רכב שנסחף והציל את הנוסעים, אך כשצלל לחפש תינוק שסבר שנסחף, הוא נשאב לצינור הניקוז, טבע, וגופתו נמצאה במרחק של שניים עד שלושה קילומטרים מהמקום.
נחשון הגיש בשם הורי המנוח, דני וחוה בן שבת, תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המשרד לביטחון פנים ורשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, אך לא נגד עיריית נהריה וחברת הביטוח איילון.
על פי כתב הקובלנה שהגישה ועדת האתיקה של מחוז חיפה, נחשון פעל בניגוד עניינים כלפי לקוחותיו בכך שנמנע מלתבוע את עיריית נהריה שבתחומה אירע האסון. הניגוד עניינים נטען בשל כך שחברת הביטוח איילון, שעל פי הנטען בכתב הקובלנה היא לקוחה קבועה של נחשון, היתה המבטחת של עיריית נהריה.
עוד נטען בכתב הקובלנה שגם לאחר שהעירייה צורפה כצד שלישי לתביעה על ידי אחד הנתבעים, המשיך נחשון לייצג את המתלוננים בתביעה עד ליום 22 במרץ 2023, בו נעתר בית המשפט לבקשת המתלוננים והורה על הפסקת ייצוגם בידי נחשון.
במעשיו אלו הואשם נחשון כי פעל בניגוד עניינים, הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחותיו, ייצג נגד העיריה ולקוחת משרדו חברת הביטוח איילון, ובכך התנהג בצורה שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ופגע בכבוד המקצוע.
נחשון כפר בהאשמות נגדו ולכל אורך ההליך טען שלא היה כל ניגוד עניינים או ניגוד אינטרסים, וכי ההחלטה שלא לתבוע את עיריית נהריה הייתה החלטה מקצועית שהתקבלה על ידו וצוות משרדו. לטענתו, ההחלטה התקבלה מהטעם שהיא ההחלטה הנכונה מבחינה מקצועית, מטעמים של היפוך נטל הראיה וכן פישוט וקיצור ההליך המשפטי, על מנת להביא לקבלת הפיצוי הגבוה ביותר באופן מהיר יותר.
עוד טען נחשון כי סביר היה להניח, כפי שאכן קרה, שאחד הנתבעים ישלח הודעת צד שלישי לעירייה, וכך העירייה תצורף להליך. הוא אף טען כי קיים נוהג שעורכי דין המייצגים חברות ביטוח באופן קבוע, מייצגים תובעים בתביעות בהן חברות הביטוח נתבעות בהודעת צד שלישי על ידי הנתבעים באותם התיקים.
בדיון ביום 15 בספטמבר 2024 העידו המתלוננים, דני וחוה בן שבת. דני בן שבת סיפר בעדותו כי פנה למשרדו של נחשון וביקש ממנו עזרה לתבוע את עיריית נהריה, רשות הניקוז ומשטרת ישראל. הוא העיד כי הדגיש בפני נחשון שהוא מבקש שההליכים יינקטו גם נגד העירייה משום שרצה שכל מי שגרם לאסון יתן את הדין, ובמיוחד עיריית נהריה שלדבריו “היא הגורם העיקרי”.
המתלונן העיד כי מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, כאשר ביקש לעיין בכתב התביעה, גילה שהתביעה לא הוגשה נגד עיריית נהריה. כאשר התעמת בענין עם עורכת דין ליאן ממשרדו של נחשון, נענה על ידה כי לא ניתן לתבוע את העירייה מאחר שחברת איילון, שהיא לקוחת משרדם, היא המבטחת של העירייה, אך הנתבעים יבקשו לצרף את העירייה כצד שלישי.
המתלונן ואשתו כעסו על אי צירוף העירייה לתביעה. המתלונן העיד שדרש את צירוף העירייה לתביעה כנתבעת ובהמשך אף דרש מנחשון להפסיק את הייצוג, אולם משנדרש לשלם את שכר נחשון ומאחר שלא היה מעונין בסכסוך, המשיך בהתקשרות עם נחשון עד שהחליט להפסיקו במרץ 2023.
מטעם ההגנה העידו נחשון בעצמו ושותפו לשעבר, עורך הדין דורון מוזס. נחשון הסביר בעדותו כי בתחילה הוא וצוות משרדו סברו כי מדובר בתיק תאונת דרכים שחלות עליו הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אולם לאחר מחשבה הגיעו למסקנה כי הגשת התביעה על פי חוק זה תהיה טעות טקטית קשה בגלל הגבלת סכום הפיצוי בגין כאב וסבל ל-45,000 שקל, לעומת פיצויים על פי פקודת הנזיקין שיכולים להגיע עד למיליון שקל.
נחשון הסביר כי היו לו שיקולים טקטיים נכונים שלא לתבוע את עיריית נהריה. הוא ציין כי מאחר והחיובים הם ביחד ולחוד, די לתבוע את אחד המזיקים, וגם אם הוא נותר לבד בתיק הוא מחויב במלוא הנזק. נחשון הסביר כי אם היה תובע את עיריית נהריה, יש בכך כדי להטיל על התובע חובות שאין לתובע אם יתבע רק את רשות הניקוז, ולכן זו טעות טקטית.
נחשון חזר והדגיש כי הוא לא ייצג את עיריית נהריה אלא ייצג את חברת ביטוח איילון שבתקופות מסוימות ביטחה את עיריית נהריה. הוא העיד שככל הזכור לו, בעת הגשת התביעה כבר לא הופנו למשרדו תיקי ביטוח של עיריית נהריה כי כנראה באותו שלב איילון כבר לא ביטחה את עיריית נהריה.
עורך הדין דורון מוזס, שותפו לשעבר של נחשון, העיד כי התיק היה שלו וההחלטה כיצד לפעול בו הייתה החלטתו. הוא הסביר שהתביעה יכולה הייתה להיות תביעת פלתד, אבל אם רוצים למקסם את הפיצוי יש לתבוע בעילה נזיקית. מוזס הסביר כי הוא רצה את רשות הניקוז כנתבעת שכן היא אחראית על כל הניקוזים והנחלים בארץ, ומנסיונו בתיקים דומים מדובר בתיק של היפוך נטל הראיה.
מוזס העיד כי אין צורך לצרף נתבעים נוספים כיוון שהכנסתו של כל גוף נוסף לתביעה תתחיל מריבה בנזיקין. הוא הסביר כי אם היה תובע את העיריה הייתה נפתחת “תיבת פנדורה”, והוסיף כי תפקידו היה להביא כמה שיותר כסף וכמה שיותר מהר למשפחה.
בית הדין דחה את טענות הקובלת וזיכה את נחשון. בהכרעת הדין שניתנה על ידי עורכת הדין אורלי רוזנטל-נעמן נקבע כי “לאחר ששמענו את הסבריו של הנקבל ושל עד מטעמו, שניהם עורכי דין ותיקים העוסקים בתחום הנזיקין, והתרשמנו מכנות עדותם, ומהסבריהם שעמדו בחקירה הנגדית ונותרו על כנם, השתכנענו שהשיקול שלא לתבוע את עיריית נהריה, יישם שיקול מקצועי-טקטי של ניהול התביעה, ולא נבע מחשש להיקלע למצב של תביעה נגד לקוחה קבועה”.
בית הדין הדגיש כי “אם עיריית נהריה לא נתבעה בשל יישום שיקול מקצועי ונכון, הרי שאין הנקבל מצוי בחשש לניגוד עניינים בניהול תביעה שהעירייה אינה נתבעת בה”. עוד נקבע כי “אם הטענה לניגוד עניינים באי הגשת התביעה נגד העירייה מבוססת על החשש שהנקבל לא תבע את עיריית נהריה על מנת להגן על חברת הביטוח או להיטיב איתה באי הגשת התביעה נגדן, נראה לנו שטיעון זה נדחה ומתבטל לנוכח החלטתו של הנקבל להגיש את התביעה דווקא לפי פקודת הנזיקין ולא על פי הפלתד”.
בית הדין התייחס לשאלת מראית העין וקבע כי “מראית העין חשובה מאוד ואף משמעותית בדין האתי, ומראית העין בתיק הזה, עשויה לעורר אי נוחות: הנקבל קיבל ייצוג בתיק שנתבעת פוטנציאלית מבוטחת לכאורה על ידי חברת ביטוח שהינה לקוחה קבועה של הנקבל. אולם, אל מול הטענה של מראית העין יש את זכותו של הנקבל לעיסוק ולכן ככל שישכנע כי השיקול לאי הגשת התביעה הוא מקצועי וכי אין ניגוד עניינים אם העירייה אינה נתבעת, אנו סבורים שבנסיבות המקרה דנן, הזכות לעיסוק גוברת על מראית העין”.
בנוגע לטענה שנחשון המשיך לייצג את המתלוננים גם לאחר שעיריית נהריה צורפה כצד שלישי לתיק, קבע בית הדין כי “לאחר ששמענו את עדות הנקבל והתרשמנו מהדברים, השתכנענו שלא היה בצירופה של העירייה כצד שלישי לתביעה כדי להשפיע על הייצוג אותו ייצג הנקבל את המתלוננים, או להגביל את יכולתו או רצונו לייצג את המתלוננים בנאמנות ובמקצועיות”.
בית הדין התייחס גם לפסק דין שניתן בתביעת שכר הטרחה שהגיש נחשון נגד המתלוננים בבית משפט השלום בחיפה. השופטת חוה קלמפרר-מרצקי קבעה באותו פסק דין כי היה הגיון טקטי בהחלטה שלא לתבוע את עיריית נהריה, שלא נבעה מרשלנות או מהפרת חובת הנאמנות של נחשון למתלוננים. בית הדין ציין כי קביעת בית המשפט מחזקת ואף תואמת את קביעותיו בהכרעת הדין.
הכרעת הדין ניתנה ביום 1 בספטמבר 2025 בהעדר הצדדים.
