בית המשפט דחה דרישה של 359 אלף שקל מפיצויים לאחר שהתובעות סירבו להפעיל מצלמות בזום בתקופת הקורונה
בית משפט השלום בבת ים הכריע לאחרונה לטובת אוניברסיטת חיפה בתביעה שהגישו שתי סטודנטיות חרדיות, שדרשו פיצויים בסך 359 אלף שקל בטענה כי נפגעו מהחלטת המוסד לחייב אותן להפעיל מצלמות במהלך שיעורי זום בתקופת מגפת הקורונה. השופט אודי הקר דחה את התביעה וחייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט של 5,000 שקל, תוך שהוא קובע כי האוניברסיטה פעלה בסמכותה ובסבירות.
על פי הדיווח בכלכליסט, התובעות, שהשתתפו בתוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במסגרת מכללה בבני ברק המיועדת לנשים חרדיות, טענו כי דרישת האוניברסיטה להפעיל מצלמות בזום התנגשה עם אמונתן הדתית. הן הסבירו כי הזרם החרדי אליו הן משתייכות אוסר שימוש באמצעי תקשורת מתקדמים, במיוחד כאשר השיעורים מוקלטים ועשויים להיחשף לגורמים חיצוניים. התובעות ציינו כי התייעצו עם רבנים, שהורו להן שלא להפעיל מצלמות, וכי סירוב האוניברסיטה להתחשב בצורכיהן אילץ אותן לנטוש את לימודיהן, דבר שגרם להן נזקים כספיים ורגשיים.
הרקע למחלוקת החל עם פרוץ מגפת הקורונה, כאשר הלימודים הפרונטליים עברו לפורמט מקוון. בשנת הלימודים הראשונה, התובעות הורשו להשתתף בשיעורים באמצעות טלפון פשוט ללא מצלמה, והצליחו להשלים את השנה. אך בשנה השנייה, האוניברסיטה דרשה מכל הסטודנטיות להפעיל מצלמות כחלק מהסטנדרטים האקדמיים. בעוד כל שאר הסטודנטיות בתוכנית עמדו בדרישה, התובעות סירבו, בטענה כי היא מפרה את עקרונותיהן הדתיים.
אוניברסיטת חיפה, שיוצגה על ידי עורכי הדין מעוז רוט ואלחנן אינדיג ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות', טענה כי הדרישה להפעלת מצלמות הייתה הכרחית לשמירה על איכות ההוראה בתקופה מאתגרת. המוסד הדגיש כי הציע לתובעות פתרונות חלופיים, כולל אפשרות להשהות את הלימודים ולהשלימם בשנה שלאחר מכן באופן פרונטלי, ואף החזיר להן את שכר הלימוד עבור השנה שבה לא למדו. לטענת האוניברסיטה, התובעות דחו את כל ההצעות, והיא פעלה בהתאם לסמכותה לקבוע תנאים אקדמיים.
בפסק דינו, קבע השופט הקר כי האוניברסיטה פעלה כדין, תוך מתן כבוד לאמונת התובעות. הוא הבהיר כי אין בכוונתו לבקר את אמונתן, אך הדגיש כי הסמכות לקבוע דרישות אקדמיות נתונה לאוניברסיטה, וכי התנאים שהציבה היו סבירים בנסיבות התקופה. השופט ציין כי ניסיונות האוניברסיטה למצוא פתרונות, כולל שיחות עם רבנים בניסיון לקבל אישור לשימוש במצלמות, מעידים על כוונה טובה ולא על זלזול. הוא הוסיף כי לא נמצאו ראיות לכך שהאוניברסיטה התכוונה להשפיל או לפגוע בתובעות.
עורכי הדין של האוניברסיטה בירכו על ההחלטה, וציינו כי היא מחזקת את זכות המוסדות האקדמיים לקבוע סטנדרטים מקצועיים תוך שמירה על עצמאותם. לדבריהם, האוניברסיטה נהגה בהגינות, הציעה פתרונות הולמים ואף התחשבה במצבן של התובעות. תגובה מטעם בא כוח התובעות לא התקבלה עד למועד פרסום הידיעה.
המקרה מעלה דיון ציבורי על הצורך לאזן בין חופש דת לבין דרישות אקדמיות בעידן הטכנולוגי, במיוחד בתקופות חירום כמו הקורונה. הוא ממחיש את האתגרים העומדים בפני מוסדות חינוך בהתאמת סטנדרטים לצרכים מגוונים, תוך שמירה על איכות ההוראה.
