בית משפט השלום בחיפה דחה בקשה של חברת עורכי דין למחוק תביעה בסך 150,000 שקל שהוגשה נגדה בטענה שקיימת תניית בוררות בהסכם שכר הטרחה. השופטת הבכירה כאמלה ג’דעון קבעה כי התניה אינה מפורטת מספיק וחלה רק על מחלוקות בנושא שכר טרחה, ולא על תביעות רשלנות מקצועית. החברה חויבה בתשלום 3,000 שקל הוצאות משפט.
רמדאן חוסין ופיירוז חוסין הגישו בדצמבר 2024 תביעה כספית נגד עורך הדין דוד מאור בטענה לרשלנות מקצועית. חברת ד. מאור ושות’ חברת עורכי דין הגישה בקשה למחוק את התביעה על הסף, בטענה שבהסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים ביום 24 בדצמבר 2023 קיימת תניית בוררות המחייבת את הצדדים להביא כל מחלוקת להכרעת בורר.
לפי ההסכם, “במקרה של מחלוקת חו”ח בין הצדדים, יובא הסכסוך להכרעת בורר יחיד, שימונה בהסכמת הצדדים, ובהעדר הסכמה, ימונה הבורר על ידי יושב ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, או מי מטעמו”. חברת עורכי הדין טענה כי הנוסח הגורף של התניה מאפשר לדון בכל חילוקי הדעות במסגרת בוררות, וכי המשיבים פנו לבית המשפט בחוסר תום לב.
המשיבים דחו את הטענות וטענו כי המחלוקת אינה נוגעת להסכם שכר הטרחה עצמו אלא לשירות לקוי ורשלני שניתן להם, ושעליו לא חלה תניית הבוררות. כמו כן, הם טענו כי מדובר בתניה כוללנית ובלתי מפורטת, שהחברה לא פירטה מהו סוג המחלוקת שעליה חלה התניה, וכי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד שהופיעה תחת הפרק של אגרות והוצאות.
השופטת ג’דעון פסקה כי הבקשה נדחית ממספר טעמים. ראשית, הבקשה הוגשה בשם חברת עורכי הדין, בעוד שהתביעה הכספית הוגשה נגד עורך הדין דוד מאור אישית, ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה.
בית המשפט קבע כי חברת עורכי הדין לא טרחה לפרט בהסכם את סוגי המחלוקות שעליהן חלה תניית הבוררות, והסתפקה בניסוח כללי וגורף. “במצב דברים זה תפורש ההתניה בהתאם לקונטקסט שבו היא מופיעה, קרי הסכם שכר הטרחה”, נכתב בהחלטה. השופטת הוסיפה כי התביעה שהוגשה עילתה ברשלנות מקצועית גם אם חלק מהסעד המבוקש מתייחס להחזר שכר טרחה והוצאות, “ולפיכך אין היא נופלת תחת ההגדרה מחלוקת בעניין שכר טרחה”.
השופטת ציינה פסיקה קודמת שקבעה כי עורך דין חייב לנסח הסכם שכר טרחה בצורה ברורה, נהירה ומפורשת, שאם לא כן, אי הבהירות תיזקף לחובתו. “האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור, מוטלת על עורך הדין”, צוטטה ההלכה בפסק הדין.
בית המשפט התייחס גם להליך קודם שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו אותה חברת עורכי הדין ועורך הדין דוד מאור טענו במפורש כי תניית הבוררות חלה רק על הסכם שכר הטרחה ולא על תביעות רשלנות מקצועית. בפסק הדין שם נכתב כי “הם כפרו ברשלנות המיוחסת להם, והודיעו כי אין הם מתנגדים למינוי בורר ובלבד שהבוררות תתנהל רק בנושא שכר הטרחה שכן תניית הבוררות חלה רק על הסכם שכר הטרחה”.
השופטת שבח, שדנה באותו הליך, כתבה כי “תניית הבוררות בענייננו מצויה בתוך הסכם שכר טרחה קצר ופשוט העוסק רק בשירות המשפטי שיינתן למשיבים ובתמורה שתשולם על ידם בגין שירות משפטי זה”. היא הוסיפה כי “למתבונן מן הצד נראה שהיא מכוונת לפי הפשט למחלוקת בנושא שכר הטרחה, ולא לכל מחלוקת אחרת”.
טעם נוסף לדחיית הבקשה היה שפיירוז חוסין, אחת המשיבות, אינה צד להסכם שכר הטרחה, והלכה פסוקה היא שלא ניתן לצרף בעל דין להליך בוררות ללא הסכמתו. השופטת ג’דעון ציטטה פסיקה שקבעה כי “ההסכמה להתקשר בהסכם בוררות הינה יסוד מרכזי במוסד הבוררות” וכי “אין אפשרות לצרף בעל דין לבוררות ללא הסכמתו ואין סמכות לבורר לפסוק בעניינו של מי שאיננו צד להסכם הבוררות”.
בסיכום, בית המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות מכל הטעמים שפורטו, והורה לחברת עורכי הדין לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל בצירוף ריבית שקלית מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל. ההחלטה ניתנה ביום 13 ביולי 2025 בהעדר הצדדים.
