בקצרה:
- איש עסקים ואב לשלושה ילדים תבע לבטל שלושה הסכמי ממון שחתם עם גרושתו
- טען שנגרם לחתום תוך הטעיה ועושק מצד אשתו לשעבר
- השופטת דחתה את התביעה: "קשה להלום שיחתום מבלי להתעמק"
- התובע חויב ב-15,000 שקל הוצאות משפט
שלושה הסכמים על פני 13 שנים
הזוג התחתן ב-2003 והביא לעולם שלוש בנות. מסע ההסכמים החל כבר ב-2005, כשנתיים לאחר הנישואים, עם הסכם ממון ראשון שקבע כי דירת הזוג, הרשומה על שם הבעל, תועבר לאישה. כעשור לאחר מכן, ביוני 2014, נחתם הסכם ממון שני שהוסיף לבעלותה נכס נוסף מעבר לדירה המקורית.
ההסכם המכריע נחתם באפריל 2016 – הסכם גירושים שקבע כי הנכס מההסכם השני יישאר בידי האישה במקום קבלת מזונות. כל ההסכמים קיבלו אישור רשמי הן בבית המשפט למשפחה והן בבית הדין הרבני.
כחודשיים לאחר חתימת הסכם הגירושים התבצעה הפרידה הרשמית, ובספטמבר 2016 עזב הבעל את ישראל מבלי להודיע לגרושתו או לבנותיו.
תביעה לאחר חמש שנות שתיקה
רק בנובמבר 2021, יותר מחמש שנים לאחר עזיבתו את הארץ, הגיש האיש תביעה לביטול שלושת ההסכמים. טענותיו היו חמורות: גרושתו גרמה לו לחתום "בעורמה רבה, ותוך ניצול אהבתו הרבה כלפיה, ודאגתו הרבה לה ולבנות". לטענתו, מדובר בחוזים "מקפחים" שנחתמו תוך הטעיה ועושק.
הגרושה דחתה את הטענות כמופרכות וחסרות בסיס, וביקשה מבית המשפט לדחות את התביעה על הסף.
"איש עסקים מנוסה לא חותם מבלי להבין"
השופטת הבכירה שושנה ברגר בבית המשפט למשפחה בחיפה דחתה את כל עילות הביטול. בחינת טענת ההטעיה הובילה למסקנה שהיא אינה מבוססת, והשופטת הגיעה להתרשמות שהאיש בחר לחתום מרצונו החופשי תוך הבנה ברורה של המשמעויות.
נקודת מפתח בפסיקה היתה הרקע המקצועי של התובע. השופטת ציינה כי הוא היה איש עסקים שניהל לא פחות משמונה חברות, ולכן בעל ניסיון רב בעריכת חוזים. "בנסיבות אלו, לפיהן התובע היה איש עסקים שניהל חברות רבות ועובדים רבים, בעל ניסיון רב, קשה להלום כי יש ממש בטענתו לפיה חתם על ההסכמים דנן מבלי להתעמק בהם", כתבה השופטת.
נקודה נוספת שפעלה לחובת התובע: עורך הדין שערך את שלושת החוזים לא זומן לעדות, מה שהשופטת ראתה כמחדל הוכחתי.
דחיית טענת העושק
השופטת בחנה בקפידה את טענת העושק ומצאה שלא הוכחו שלושת התנאים הנדרשים להוכחת עילה זו: מצוקה שבה שרוי הבעל במעמד החתימה, ניצול המצב על ידי האישה, ותנאים גרועים ביותר בהסכמים.
התובע לא הציג תיעוד רפואי המעיד על מצב גופני או שכלי קשה בתקופת חתימת ההסכמים, ולא הביא עדים שיוכלו להעיד על מצבו הנפשי או על פגיעה ביישוב דעתו. כמו כן, השופטת לא מצאה הוכחה שתנאי ההסכמים מקפחים ובלתי סבירים בעליל באופן המצדיק ביטול.
הסכמים "למראית עין"? לא באמת
בנוסף לטענות ההטעיה והעושק, טען התובע שמדובר בהסכמים "למראית עין" שאינם תקפים משפטית. גם טענה זו נדחתה על ידי השופטת, שמצאה שההסכמים נערכו כדין ואושרו בכל המסגרות הרלוונטיות.
התוצאה: התביעה נדחתה על כל רבדיה, והתובע חויב ב-15,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת גרושתו.
לקחים ממשפט הגירושים
המקרה מדגיש כמה עקרונות חשובים במשפט המשפחה הישראלי. ראשית, בתי המשפט נוטים לכבד הסכמי ממון וגירושים שנחתמו כדין ואושרו רשמית, במיוחד כאשר הצדדים הם בעלי השכלה וניסיון מקצועי.
שנית, הרקע המקצועי של הצדדים משפיע על ההתייחסות לטענות אי-הבנה או הטעיה. איש עסקים מנוסה צפוי להבין את ההשלכות של החוזים עליהם הוא חותם.
הזמן הארוך שחלף מרגע החתימה עד הגשת התביעה – יותר מחמש שנים – גם פועל לחובת התובע, ומעיד על כך שהחלטתו לתבוע נולדה מחרטה ולא מפגם אמיתי בהסכמים.
המקרה משמש תזכורת לזוגות הנמצאים בהליכי גירושין על החשיבות של לימוד והבנה מעמיקה של ההסכמים לפני החתימה, ועל הקושי הרב לבטל אותם בדיעבד.
