בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז זיכה לאחרונה נהג שהואשם בתאונת "פגע וברח" חמורה, לאחר שנחשפו פערים דרמטיים בין הנטען בכתב האישום לבין חומר הראיות. אי-התאמה בתאריכים והיעדר מגע בין כלי הרכב – בניגוד לטענת ההתנגשות – הובילו את השופטת מגי כהן לקבוע כי אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעבר לספק סביר.
בקצרה:
- הכרעה: זיכוי נהג מאשמת "פגע וברח" ו-7 עבירות נוספות.
- הסיבה: ספק סביר שעלה מחוסר התאמה בין תאריכים בחומר החקירה והעדר מגע בין כלי הרכב.
- האירוע המקורי (נטען): נהג רכב חתך את דרכו של אופנוען בכביש החוף, סמוך למחלף איינשטיין, וגרם להתנגשות.
- נפגעים: האופנוען נפצע קשה, נזקק ל-8 ניתוחים ואף הוכר כנכה לצמיתות.
- ביקורת שיפוטית: השופטת מתחה ביקורת חריפה על תפקוד המשטרה בחקירת האירוע.
פרשה יוצאת דופן הסתיימה לאחרונה בבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, כאשר נהג שהואשם בעבירות חמורות, כולל תאונת "פגע וברח" ופציעת אופנוען, זוּכּה מחמת הספק. הכרעת הדין של השופטת מגי כהן התבססה על אי-התאמות משמעותיות שהתגלו בין כתב האישום לבין מכלול הראיות שהוצגו בפניה.
על פי כתב האישום המקורי, שהוגש בגין שבע עבירות שונות, הנאשם נהג ביוני 2021 ברכבו על כביש החוף (מצפון לדרום, ליד מחלף איינשטיין). נטען כי הוא סטה באופן פתאומי מנתיב נסיעתו אל נתיב היציאה למחלף, טיפס על אי-תנועה מסומן וחסם את דרכו של רוכב אופנוע. עוד צויין באישום כי כלי הרכב התנגשו בעוצמה, מה שגרם לנזק רב לרכוש ולחבלות קשות לאופנוען. רוכב האופנוע העיד בבית המשפט כי כתוצאה מהתאונה "שבר חצי גוף", ובין פציעותיו מנה שמונה צלעות שבורות ושורש כף יד מרוסק, אשר דרשו שמונה ניתוחים וגרמו לו לנכות קבועה על פי הביטוח הלאומי. התביעה סברה כי אשמת הנהג הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
אולם, בחינה מדוקדקת של הראיות חשפה פערים קריטיים שערערו את יסודות כתב האישום. ראשית, התברר כי היה חוסר התאמה בתאריך האירוע: כתב האישום ייחס את התאונה ל-16 ביוני 2021, בעוד חומר הראיות הצביע על ה-15 ביוני 2021. יתרה מכך, אף שכתב האישום טען להתנגשות עוצמתית בין כלי הרכב, סרטון שהוצג ודו"ח של בוחן תנועה קבעו חד-משמעית כי לא התקיים כל מגע פיזי בין המכונית לאופנוע. "לא ניתן להרשיע את הנאשם בגרימת 'התנגשות בין כלי רכב' מקום שכעולה מחומר הראיות, כלל לא הייתה כזו", הדגישה השופטת בהכרעת הדין.
מעבר לכך, השופטת קבעה כי חומר הראיות לא איפשר לקבוע בוודאות את זהות הרכב שסטה וחסם את דרכו של האופנוען. בסרטון שהוצג לא ניתן היה לזהות את לוחית הרישוי של הרכב, ותיעוד נוסף ממצלמת רכב "טסלה" שחלף במקום, כלל לא הראה רכב מבצע תמרון כזה.
הכרעת הדין נחתמה בטון ביקורתי כלפי גורמי החקירה. השופטת כהן ציינה כי המשטרה "לא עשתה מאמץ מינימלי למצוא ראיות להוכחת זהות הנהג, או זהות לוחית הרישוי של הרכב אשר סטה ימינה". בנסיבות אלו, ובשל אי-הוכחת אשמתו של הנהג מעבר לספק סביר, הוחלט לזכותו. פסק הדין מדגיש את החשיבות המכרעת של דיוק ואמינות הראיות בהליכים משפטיים, במיוחד בתיקים בעלי השלכות כה כבדות.
