בקצרה:
- בית המשפט למשפחה בבאר שבע אישר צוואה של אישה שהעבירה את כל רכושה לבנה היחיד
- השופטת דחתה טענות שתי בנותיה שנושלו מהירושה להשפעה בלתי הוגנת
- הצוואה השנייה משנת 2019 ביטלה צוואה קודמת שהעניקה 70% מהרכוש לאחת הבנות
- הבנות נחייבו בהוצאות משפט של 35,000 שקל
פסיקה חריגה במשפט משפחה
בפסיקה יוצאת דופן בבית המשפט למשפחה בבאר שבע, השופטת דיאנה פסו-ואגו אישרה צוואתה השנייה של אישה שהעבירה את כל רכושה לבנה היחיד תוך נישול מוחלט של בנותיה מהירושה. הפסיקה התקבלה לאחר שהבנות טענו להשפעה בלתי הוגנת מצד אחיהן על אימן המנוחה.
המקרה חושף את המורכבות הרגשית והמשפטית של סכסוכי ירושה במשפחות ישראליות. האישה ערכה שתי צוואות במהלך חייה: הראשונה ב-2013 הקציבה 70% מרכושה לאחת מבנותיה ואת היתרה לבנה, בעוד השנייה מ-2019 העבירה את כל רכושה לבן בלבד.
הטענות נגד הבן
הבנות שהורשו מהצוואה האחרונה הגישו טענות קשות נגד אחיהן. לפי עדותן, הוא נהג לקלל את האם במהלך תקופת מגוריו איתה, השפיל אותה ואף נקט כלפיה באלימות שכללה זריקת חפצים בבית. הן טענו שמעורבותו הפסולה בהכנת הצוואה האחרונה היא הסיבה לנישולן המוחלט.
בנוסף, הן ערערו על כשירותה המשפטית של האם במועד חתימת הצוואה השנייה ב-2019, וטענו שהיא לא הייתה מסוגלת לקבל החלטות מושכלות באותה תקופה.
העדויות שהכריעו
השופטת פסו-ואגו בחנה בקפידה את העדויות ומצאה שהטענות נגד הבן אינן עומדות במבחן המציאות. מומחה מטעם בית המשפט הגיע למסקנה שקיימת "סבירות גבוהה משמעותית" לכך שהאם הייתה כשירה משפטית במועד חתימת הצוואה האחרונה.
התברר שהבן גר רחוק מאימו לאחר שהתחתן ב-2016 ועבר למרכז הארץ. הקשר ביניהם התנהל בעיקר טלפונית, כאשר הוא הגיע לבקר אותה פעם בחודש בלבד, בליווי אשתו וחמותו. השופטת ציינה שהבנות לא חלקו על גרסה זו.
"הצוואה משקפת את הסיפור המשפחתי"
במהלך הבירור התברר שהאם חיה באופן עצמאי בעיר בדרום הארץ לאחר שטיפלה באחיה החולה עד מותו. עורכת הדין שערכה את הצוואה השנייה העידה שהבן כלל לא נכח במשרדה בעת החתימה, ולמעשה לא הכירה אותו עד לאחר מות האם.
השופטת מצאה שהצוואה השנייה אינה בלתי סבירה, אלא "משקפת את הסיפור המשפחתי ואת סיפור חיי המנוחה". דברי האם בצוואה עצמה – שמבין ילדיה רק בנה דאג לה, כיבד אותה וטיפל בה – חיזקו את המסקנה שמדובר בהחלטה הגיונית.
השלכות רחבות
פסק הדין מדגיש את חשיבות האוטונומיה של המוריש בקביעת גורל רכושו, גם כאשר ההחלטה נראית קשה או לא צודקת בעיני בני המשפחה. המקרה מזכיר שבתי המשפט נוטים לכבד את רצון המת כפי שמבוטא בצוואתו, אלא אם הוכחה השפעה בלתי הוגנת באופן חד משמעי.
הבנות נחייבו בסופו של דבר בהוצאות משפט של 35,000 שקל, והצוואה השנייה תקויים כלשונה. המקרה מצטרף לשורת פסיקות שמדגישות את הקושי הרב בהוכחת השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואות, במיוחד כאשר הטענות נסמכות על יחסים משפחתיים מורכבים.
