ניווט בשוק הנדל"ן בישראל, שוק המאופיין בדינמיקה מורכבת ומשתנה תדיר, מחייב היכרות לא רק עם הנפשות הפועלות והמגמות האחרונות, אלא בראש ובראשונה עם השפה הפנימית שלו – מילון המושגים המקצועיים המרכיבים כל עסקה, כל פרויקט, וכל תוכנית. הבנה מדויקת של המונחים הללו חיונית לקבלת החלטות מושכלות, למניעת אי-הבנות, ולזיהוי הזדמנויות או סיכונים פוטנציאליים. בעיצומה של שנת 2025, שבה שוק הנדל"ן מתמודד עם אתגרים כלכליים ורגולטוריים חדשים, חשיבותה של שליטה בשפה זו גוברת. נצלול כאן לעומקם של המושגים המרכזיים, ונרחיב את היריעה מעבר להגדרות היבשות, כדי לספק מדריך שלם ומעשי לכל העוסקים או המעוניינים לעסוק בתחום המרתק הזה. נסקור מונחים מעולם התכנון והבנייה, דרך היבטים משפטיים ורישומיים, וכלה בסוגיות מיסוי ומימון, תוך הצגת הקשרים ביניהם והמשמעויות הפרקטיות לבעלי עניין שונים.
אופציה במקרקעין: גמישות אסטרטגית בעסקאות עתידיות
נתחיל במושג אופציה במקרקעין. זהו למעשה הסכם נגזר, המעניק לצד אחד, לרוב רוכש פוטנציאלי (המכונה "אוחז האופציה"), זכות חוזית, אך לא חובה, לרכוש זכות מסוימת בנכס מקרקעין בבעלות הצד השני ("מעניק האופציה"), וזאת במועד עתידי מוגדר או בתוך פרק זמן קצוב, ועל פי תנאים (בעיקר מחיר) שסוכמו מראש בעת הענקת האופציה. סוג האופציה השכיח ביותר בשוק המקומי הוא אופציית קנייה, המעניקה את הזכות לרכוש את הנכס. נדירה יותר היא אופציית מכר, המקנה את הזכות למכור נכס. הכלי של אופציה במקרקעין משמש גורמים שונים, בעיקר יזמים, "לשריין" קרקעות או נכסים לצורך פרויקטים עתידיים, מבלי להתחייב מיידית לרכישה ולשלם את מלוא התמורה. זה מאפשר להם לבצע בדיקות היתכנות, לגייס מימון, או לקדם תכנון, תוך מזעור הסיכון הכלכלי בשלבים המוקדמים. המחוקק הישראלי הכיר בפוטנציאל של כלי זה וקבע תנאים ספציפיים (כמו תקופת אופציה מקסימלית, דרישת כתב, עבירות, ומגבלת תמורה ראשונית) אשר בהתקיימם, מכירת האופציה עצמה אינה נחשבת לאירוע מס (למעט היבטים מסוימים של מע"מ), ובכך מעודדים סחר באופציות בשוק המשני. עם זאת, מימוש האופציה והפיכתה לעסקה קניינית מחייבים דיווח ותשלום מסים על פי דין, כמו בכל עסקת מקרקעין רגילה.
איחוד וחלוקה מחדש של חלקות: ארגון מחדש של בעלות וזכויות
היבט תכנוני-קנייני מורכב, שהפך מרכזי עם התאוצה בפרויקטים של התחדשות עירונית, הוא הליך איחוד וחלוקה מחדש של חלקות. תהליך זה מתרחש לרוב לאחר אישור תכנית מתאר מפורטת (תב"ע) למתחם מסוים (בעיקר בפינוי בינוי), הקובעת זכויות בנייה חדשות ושינויים בתצורת המגרשים. מטרת ההליך היא לאחד את כל חלקות הקרקע הנפרדות שבמתחם לכדי יחידת רישום תכנונית אחת גדולה, ולאחר מכן לחלק אותה מחדש למגרשים חדשים, אשר מותאמים לתכנון החדש ומגלמים את זכויות הבעלים המקוריים בהתאם לחלקם היחסי בשווי הקרקע והזכויות במצב הקודם. הליך זה, המבוצע לעיתים גם באופן כפוי על ידי רשויות התכנון משיקולי תכנון ציבוריים (למשל, הצורך בהקצאת שטחים לצרכי ציבור), מבטיח חלוקה הוגנת של הפוטנציאל התכנוני והקנייני החדש בין כל בעלי הזכויות במתחם. הוא מהווה כלי הכרחי לארגון מחדש של הבעלות בקרקע במתחמים מורכבים, ומאפשר את הוצאתם לפועל של פרויקטים גדולים ומשמעותיים שאינם אפשריים תחת מבנה הבעלות המקורי.
ארנונה: המס המקומי והשפעתו על מחזיקי נכסים
מס מוניציפלי יסודי המוכר לכל מחזיק מקרקעין הוא הארנונה. מס זה, המוטל על ידי הרשות המקומית בתחומה נמצא הנכס, מהווה את אחד ממקורות ההכנסה העיקריים שלה ומממן את סל השירותים המוניציפליים שהיא מספקת לתושבים ולעסקים (תברואה, פינוי אשפה, תחזוקת כבישים, גינון ציבורי, חינוך ועוד). קביעת גובה הארנונה נתונה לסמכותה של כל רשות מקומית, בכפוף למגבלות והנחיות ממשלתיות, והיא מבוססת לרוב על שילוב של גודל הנכס (במ"ר), מיקומו (לעתים לפי אזורים בתוך העיר), וייעוד הקרקע והשימוש בפועל בנכס (מגורים, מסחר, משרדים, תעשייה). קיימות הנחות ופטורים שונים מארנונה לאוכלוסיות ספציפיות (קשישים, נכים, מקבלי קצבאות) או לנכסים מסוימים (למשל, בסיסי צבא בשיעור מופחת). סוגיית הארנונה רלוונטית לא רק למחזיקי נכסים קיימים, אלא גם ליזמים וקבלנים בפרויקטי בנייה, שכן הם נדרשים לשלם ארנונה על שטחים לא מאוכלסים במהלך תקופת הבנייה.
בנייה רוויה: ציפוף המרחב העירוני
המונח בנייה רוויה מתאר תצורת בינוי המאופיינת בצפיפות גבוהה יחסית של יחידות דיור, לרוב בבניינים רבי קומות, הנבנים על שטח קרקע מוגבל. למרות שאין לו הגדרה חוקית אחידה, המונח משמש באופן שגרתי לתיאור בנייה עירונית ופרברית הכוללת בניינים משותפים בעלי מספר קומות ודירות, בניגוד לבנייה של בתים צמודי קרקע. בנייה רוויה היא פתרון הכרחי להתמודדות עם גידול האוכלוסייה ומצוקת הקרקעות במדינה קטנה וצפופה כישראל, במיוחד במרכזי המטרופולינים. היא מאפשרת ניצול יעיל של הקרקע, מקדמת פיתוח כלכלי, ומאפשרת ריכוז אוכלוסייה בסמוך לתשתיות ושירותים קיימים. תצורת בינוי זו נפוצה הן בשכונות חדשות הנבנות בפריפריה העירונית והן במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית בלב הערים הוותיקות. בעוד שבנייה רוויה מציעה יתרונות רבים מבחינה תכנונית וכלכלית, היא גם מציבה אתגרים הנוגעים לצפיפות אוכלוסייה, עומס על התשתיות, הצורך בשטחים ירוקים ושטחים ציבוריים, וניהול החיים המשותפים בבית משותף גדול.
בניין מגורים: מהותו וייעודו
נעבור למושג בסיסי כמו בניין מגורים. זהו מבנה המשמש כמחסה קבוע לבני אדם, כשהדגש בהגדרה המשפטית והתכנונית הוא על ייעודו העיקרי. לפי דיני התכנון והבנייה, בניין מגורים הוא מבנה שלפחות מחצית משטחו מיועד לשמש למגורים. ההבחנה בין בניין מגורים לסוגי בניינים אחרים (כמו משרדים, מסחר, או מבני ציבור) חיונית לקביעת הוראות התכנון החלות עליו (תב"ע, זכויות בנייה, ייעוד קרקע), שיעורי מיסוי (ארנונה), ולעיתים גם רגולציות ספציפיות (כמו חוק מכר דירות החל על בנייני מגורים חדשים הנמכרים על ידי קבלן). בעוד שרוב בנייני מגורים הם בניינים משותפים הכוללים מספר דירות, הקטגוריה כוללת גם בתים פרטיים המשמשים למגורים בלבד.
בקשה לבדיקה מחדש על מצב זכויות במקרקעין: בחינה מחודשת מול רשויות המס
תהליכים בירוקרטיים וטכניים מלווים עסקאות נדל"ן. כך למשל, בקשה לבדיקה מחדש על מצב זכויות במקרקעין היא פרוצדורה המאפשרת לבעל זכות בנכס לפנות לרשות המיסים בבקשה לעדכן או לתקן מידע היסטורי או נוכחי הנוגע לזכויותיו בנכס, במטרה להשפיע על חישובי מס עתידיים (כמו מס שבח). בקשה זו מוגשת באמצעות טופס ייעודי ודורשת נימוק מפורט וצירוף אסמכתאות רלוונטיות. זוהי זכות חשובה שנועדה להבטיח דיוק בחישובים המבוססים על היסטוריית הנכס והזכויות הרשומות בו.
גבול מוניציפאלי: תיחום אחריות שלטון מקומי
בהקשר תכנוני-מנהלי, גבול מוניציפאלי הוא הקו המשפטי המפריד בין שטחי השיפוט של רשויות מקומיות שונות. לקו זה השפעה ישירה על עולם הנדל"ן, שכן הוא קובע איזו רשות מקומית אחראית על התכנון, הבנייה, גביית המסים (כמו ארנונה והיטל השבחה), ומתן שירותים בתוך תחומיה. נכס מקרקעין הממוקם בתחומי רשות מקומית מסוימת כפוף להוראות התב"ע שלה, למדיניות התכנון שלה, ולתעריפי המסים המקומיים שהיא גובה. שינויים בגבול מוניציפאלי הם הליך נדיר ומורכב, הדורש מעורבות ממשלתית ומוסדות תכנון ארציים, והוא בעל השלכות דרמטיות על התכנון והכלכלה המקומיים.
גבול מגרש: הגדרת היחידה הפיזית והתכנונית
במבט מקרוב על הקרקע עצמה, גבול מגרש הוא קו התיחום הפיזי והמשפטי המפריד בין יחידת קרקע אחת (מגרש) לבין יחידות קרקע או שטחים סמוכים. זהו קו בעל חשיבות קניינית (הגדרת שטח הבעלות) ותכנונית (קביעת קווי בניין, מרחקי בנייה, ומגבלות נוספות). סימון גבול מגרש בדיוק על ידי מודד מוסמך, בהתבסס על נתוני מדידה רשמיים, הוא צעד הכרחי לפני תחילת כל עבודת בנייה. המגרש עצמו, כפי שהוא מוגדר בתכנית, הופך לאחר רישום תכנית לצרכי רישום (תצ"ר) ליחידת רישום רשמית בטאבו המכונה חלקה.
גוש: יחידת הרישום היסודית בפנקסי המקרקעין
יחידת הרישום הבסיסית בטאבו, לשכת רישום המקרקעין, היא הגוש. גוש רישום הוא שטח קרקע מוגדר, המכיל בתוכו מספר חלקות, ומשמש כיחידת ייחוס גיאוגרפית לצרכי רישום קנייני של מקרקעין. חלוקת הקרקעות לגושים היא חלק ממערכת הרישום ההיסטורית שהונהגה בתקופת המנדט הבריטי. לצורך איתור נכס או הפקת נסח טאבו, נדרש לרוב מספר הגוש ומספר החלקה בתוכו. במקרים של בית משותף, מתווסף גם מספר תת חלקה המזהה את הדירה הספציפית. ידיעת מספרי גוש וחלקה היא המפתח לגישה למידע הרשמי אודות הבעלות והזכויות בנכס מסוים.
דו"ח אפס: בחינת הכדאיות הכלכלית של פרויקט בנייה
כלי חשוב לבחינת כדאיות כלכלית של פרויקטי בנייה, במיוחד אלו המלווים על ידי בנקים, הוא דו"ח אפס. דו"ח זה, הנערך לרוב על ידי שמאי מקרקעין המאושר על ידי הבנק, מהווה ניתוח מקדים ומקיף של ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט עוד לפני תחילת הביצוע. הוא נועד להעריך את עלויות הפרויקט הצפויות (רכישת קרקע, תכנון, בנייה, פיתוח, מסים, שיווק) ואת ההכנסות הצפויות ממכירת יחידות הדיור או השכרתן. הדו"ח אפס מוגש לבנק המלווה ומשמש בסיס לקביעת היקף הליווי הפיננסי שיינתן ליזם. מומחים בתחום מציינים כי דו"ח אפס איכותי ומדויק חיוני להבטחת יציבות הפרויקט ולהפחתת הסיכונים עבור כל הגורמים המעורבים – היזם, הבנק, והרוכשים.
דיור מוגן: פתרון מגורים לאוכלוסיות מיוחדות
פתרון מגורים לאוכלוסייה מבוגרת ועצמאית יחסית הוא דיור מוגן. מרכזים אלו מציעים שילוב של יחידת מגורים פרטית קטנה ושירותים משותפים רבים (רפואה בסיסית, פנאי, חברה, תרבות, ספורט, אחזקה), המאפשרים לדיירים לשמור על אורח חיים פעיל ועצמאי תוך קבלת מעטפת תמיכה. בשנים האחרונות התפתח המושג והחל להתייחס גם למסגרות דומות עבור אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, כמו אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים, הזקוקים לליווי תומך בקהילה. פיתוח מתחמי דיור מוגן מחייב ייעוד קרקע מתאים ותכנון המותאם לצרכים הייחודיים של האוכלוסייה.
הסכם שיתוף: הסדרת יחסי בעלות משותפת
במקרים של בעלות משותפת על מקרקעין, כלי משפטי חשוב להסדרת היחסים בין הבעלים הוא הסכם שיתוף. הסכם זה, שנערך בין השותפים ונרשם לרוב בטאבו, קובע את הכללים לניהול הנכס המשותף, השימוש בו, חלוקת ההכנסות וההוצאות, ולעתים גם אופן סיום השותפות. הוא מאפשר, למשל, להקצות שטחים מסוימים בנכס לשימוש בלעדי של שותף מסוים (למשל, חצר או חניה מסוימת) מבלי לבצע חלוקה פיזית (פרצלציה) של המגרש. הסכם שיתוף רשום בטאבו מחייב גם מי שרוכש זכות בנכס בעתיד.
הערת אזהרה: מנגנון הגנה לרוכש זכות
אחד מנגנוני ההגנה המרכזיים לרוכש זכות במקרקעין הוא רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (טאבו). רישום זה מעיד על קיומה של התחייבות לבצע עסקה בנכס ומגן על זכויות הרוכש מפני עסקאות סותרות שיבוצעו מאוחר יותר על ידי המוכר. ברגע שנרשמה הערת אזהרה, לא ניתן לבצע בטאבו רישום עסקה אחרת הנוגדת אותה ללא הסכמת הזכאי על פי ההערה. הערת אזהרה אינה מקנה בעלות אך מהווה "שריון" משפטי חזק עבור הרוכש בשלב שבו טרם הושלם רישום הבעלות על שמו.
הפקעה: נטילת מקרקעין למטרה ציבורית
סמכות שלטונית חזקה, המאפשרת למדינה או לגופים ציבוריים ליטול מקרקעין מבעלות פרטית בכפייה למטרות ציבוריות, היא הפקעה. הליך זה, המוסדר בחקיקה, מחייב את הרשות המפקיעה בתשלום פיצויים לבעלי הזכויות על פי כללים הקבועים בחוק. הפקעה מתבצעת למגוון מטרות ציבוריות, כמו סלילת כבישים, הקמת מבני ציבור, או פיתוח תשתיות. סוגיה מורכבת מתעוררת כאשר קרקע מיועדת לצרכי ציבור בתכנית תכנון אך אינה מופקעת בפועל, מה שעלול לפגוע בזכויות הבעלים.
הצהרה על ביצוע עסקת מקרקעין: חובת דיווח לרשות המיסים
חובת דיווח לרשות המיסים על כל עסקת מקרקעין מבוצעת באמצעות הצהרה על ביצוע עסקת מקרקעין. הצהרה זו כוללת את כל פרטי הנכס, העסקה, התמורה, ונתונים רלוונטיים לחישוב מסים כמו מס שבח ומס רכישה. הגשת ההצהרה בזמן (בתוך 30 ימים מיום העסקה) חיונית למניעת קנסות ולהתחלת תהליך שומת המס.
הצמדות: הפיכת חלק מרכוש משותף לפרטי
בבית משותף, שטחים מסוימים מהרכוש המשותף (כמו גג, גינה, מחסן, חניה) יכולים להיות "מוצמדים" לדירה מסוימת, ולהפוך לחלק מקניינה הבלעדי של אותה דירה. פעולה זו, המכונה הצמדות, דורשת לרוב הסכמת בעלי הדירות (לעתים רוב מיוחד) ונרשמת בטאבו ובצו בתים משותפים. בדיקת ההצמדות בעת רכישת דירה בבית משותף חיונית לוודא שהזכויות על השטחים הנלווים (כמו חניה או גינה) רשומות כדין.
הקלה: גמישות תכנונית ביישומה של תב"ע
גמישות מסוימת ביישומה של תכנית בניין עיר (תב"ע) ניתנת באמצעות הקלה. זוהי הרשאה הניתנת על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לסטות מהוראות התב"ע במידה מוגבלת, וזאת מבלי שהסטייה תוגדר כ"סטייה ניכרת" האסורה. הקלה מאפשרת התאמות לתנאי שטח או שיקולים תכנוניים אחרים, והיא כרוכה לרוב בהליך פרסום הבקשה ומתן אפשרות להגשת התנגדויות. אישור הקלה יכול להגדיל את שווי הנכס ולהיות כרוך בתשלום היטל השבחה.
זיקת הנאה: זכות שימוש בנכס של אחר
זכות קניינית שאינה בעלות, המאפשרת שימוש במקרקעין של אחר למטרה מוגדרת (כמו מעבר או הנחת תשתיות), היא זיקת הנאה. זכות זו טבועה במקרקעין ודורשת רישום בטאבו כדי שתהיה תקפה כלפי כולי עלמא. זיקת הנאה יכולה להיווצר בהסכם, מכוח שנים (שימוש ממושך ללא התנגדות), או מכוח הדין (כמו הצורך בדרך מעבר).
זיקת הנאה מכוח שנים: רכישת זכות משימוש ממושך
סוג ספציפי של זיקת הנאה הוא זיקת הנאה מכוח שנים, הנוצרת כתוצאה משימוש פומבי, רצוף וחסר התנגדות במקרקעין של אחר במשך 30 שנה לפחות. שימוש כזה, גם אם לא היה מבוסס על הסכם מפורש, יכול להקים זכות קניינית לשימוש בקרקע.
חוק מכר דירות: מעטפת הגנה לרוכשי דירות חדשות
הגנה משפטית על רוכשי דירות חדשות מקבלן מעוגנת בחוק מכר דירות. חוק זה מטיל על קבלנים חובות שונות, ובראשן חובת מתן בטחונות לכספי הרוכשים (ערבות חוק מכר, ביטוח, או ליווי פיננסי) וכן אחריות על ליקויים ואי-התאמות בבנייה (תקופת בדק, תקופת אחריות).
חלקה: יחידת הרישום המשנית בטאבו
יחידת קרקע מוגדרת בתוך גוש רישום בטאבו נקראת חלקה. זוהי יחידת הרישום הקניינית שעליה נרשמות לרוב זכויות הבעלות או החכירה. במקרה של בית משותף, כל דירה מזוהה על ידי תת חלקה נפרדת בתוך החלקה עליה בנוי הבניין.
טאבו: המרשם המרכזי של זכויות המקרקעין
הכינוי העממי ללשכת רישום המקרקעין, המוסד האחראי על רישום זכויות במקרקעין בישראל, הוא טאבו. רישום עסקה בטאבו הוא השלב המכונן היוצר את הזכות הקניינית בנכס. הטאבו מנהל פנקסים פתוחים לעיון הציבור, שבהם ניתן לקבל נסח טאבו המעיד על הסטטוס המשפטי של הנכס, לרבות פרטי הבעלים, שעבודים, והערות אזהרה.
ייעוד קרקע: קביעת השימוש המותר בנכס
ייעוד קרקע הוא המטרה התכנונית והשימושים המותרים ליחידת מקרקעין, כפי שנקבעו בתכנית בניין עיר (תב"ע). ייעוד קרקע (למשל, מגורים, תעסוקה, שטחים לצרכי ציבור) משפיע באופן דרמטי על שווי הנכס ועל פוטנציאל הפיתוח שלו. שינוי ייעוד קרקע דורש הליך תכנוני מורכב ועלול להיות כרוך בהיטל השבחה.
לוח סילוקין: תוכנית החזרי הלוואה (משכנתא)
טבלה המציגה את תוכנית ההחזרים של הלוואה, ובעיקר משכנתא, היא לוח סילוקין. הלוח מפרט את גובה כל תשלום, מועדו, והחלוקה שבין קרן המשכנתא לריבית בכל תשלום. סוגי הלוחות הנפוצים הם שפיצר וקרן שווה.
ליווי פיננסי לעסקאות מקרקעין ובנייה: מימון פרויקטים נדל"ניים
מימון לפרויקטי בנייה, לרוב על ידי בנק, המכסה חלק ניכר מעלויות הפרויקט ומובטח בשעבוד הנכס ותקבולי המכירות, הוא ליווי פיננסי לעסקאות מקרקעין ובנייה. מנגנון זה הכרחי לביצוע פרויקטים גדולים ומספק בטחון מסוים לרוכשי הדירות.
מושאע: בעלות משותפת בלתי מסוימת
מושג היסטורי ונוכחי המתאר בעלות משותפת של מספר אנשים על נכס מקרקעין באופן בלתי מסוים, הוא מושאע. מצב זה עלול להיווצר מירושה או כתוצאה מהליך איחוד וחלוקה.
סטייה ניכרת: חריגה מהותית מהוראות תב"ע
בנייה או שימוש במקרקעין החורגים באופן מהותי מהוראות תכנית בניין עיר (תב"ע) ומשנים את ייעוד הקרקע או אופי הסביבה, מוגדרים כ"סטייה ניכרת" ואסורים על פי חוק התכנון והבנייה.
ערבות חוק מכר: בטחון לרוכשי דירות חדשות
בטחון הניתן לרוכש דירה חדשה על ידי קבלן (לרוב ערבות בנקאית), המבטיח את החזרת כספיו במקרה שהקבלן אינו מסוגל למסור את הדירה, הוא ערבות חוק מכר. זהו מנגנון הגנה חשוב שמחייב קבלנים על פי חוק מכר דירות.
פיתוח: הכשרת הקרקע והסביבה לבנייה
מכלול העבודות הנדרשות להכשרת קרקע לבנייה ולהפיכת אזור בנוי לראוי לשימוש (כמו סלילת כבישים, מדרכות, והתקנת תשתיות), מכונה פיתוח.
צו בתים משותפים: רישום הבניין כבית משותף
מסמך משפטי המורה על רישום מבנה כבית משותף בטאבו, ומגדיר את הדירות הפרטיות, הרכוש המשותף, והצמדות, הוא צו בתים משותפים.
צרכי ציבור: קרקעות המיועדות לשימוש הכלל
שטחי מקרקעין המוקצים בתכניות תכנון למטרות שימוש הציבור (כמו גנים, בתי ספר, כבישים), מוגדרים כצרכי ציבור וניתנים להפקעה על ידי רשויות.
צמודי קרקע: בינוי נמוך עם מרחב פרטי
סוג בינוי למגורים הכולל מבנים נמוכים יחסית (בתים פרטיים, קוטג'ים) שלהם צמודה לרוב גינה פרטית, מכונה צמודי קרקע.
קומבינציה – עסקת אחוזים: שיתוף בין בעלים ליזם
עסקת חליפין שבה בעל מקרקעין מוכר ליזם חלק מזכויותיו בקרקע ומקבל בתמורה יחידות בנויות בפרויקט שייבנה על המגרש, היא עסקת קומבינציה או עסקת אחוזים.
חוק התכנון והבנייה: מסגרת התכנון והבנייה בישראל
דבר החקיקה המרכזי המסדיר את התכנון והבנייה בישראל, קובע את מוסדות התכנון, הליכי אישור תכניות והיתרים, ואת סמכויות הפיקוח, הוא חוק התכנון והבנייה.
היטל השבחה: מס על עליית שווי מקרקעין
תשלום חובה המוטל על בעל מקרקעין על ידי הרשות המקומית כאשר שווי הנכס עלה כתוצאה מפעולה תכנונית (אישור תב"ע משביחה, הקלה, שימוש חורג), הוא היטל השבחה.
משכנתא: מימון רכישת נכס באמצעות שעבוד
הלוואה הניתנת לרכישת מקרקעין, המובטחת בשעבוד הנכס עצמו לטובת המוסד המלווה, היא משכנתא.
בנייה רוויה: מגמת ציפוף עירוני
סוג בינוי צפוף בבניינים רבי קומות, המאפיין ערים ומיושם גם במסגרת התחדשות עירונית, הוא בנייה רוויה.
התחדשות עירונית: חידוש אזורים בנויים בערים
שם כולל למגוון תהליכים ותכניות שמטרתם לחדש ולשפר אזורים בנויים ומיושנים בערים (כולל פינוי בינוי ועיבוי בנייה), הוא התחדשות עירונית.
פינוי בינוי: מסלול הריסה ובנייה מחדש
מסלול מרכזי בהתחדשות עירונית, הכולל הריסת מבנים ישנים ובניית חדשים תחתם בצפיפות גבוהה יותר, הוא פינוי בינוי.
שמאי מקרקעין: מומחה להערכת שווי נכסים
בעל מקצוע מוסמך ובעל רישיון שתפקידו להעריך את שוויים של מקרקעין וזכויות בהם, הוא שמאי מקרקעין.
מנהל: תפקיד ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י)
המושג "מנהל" מתייחס לרוב למנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הגוף הממשלתי המרכזי האחראי על ניהול רוב קרקעות המדינה.
משרד הבינוי והשיכון: אחראי על מדיניות הבינוי והשיכון
משרד ממשלתי מרכזי האחראי על גיבוש ויישום מדיניות בתחום הבינוי והשיכון בישראל, כולל תכנון ופיתוח שכונות מגורים וסיוע בדיור, הוא משרד הבינוי והשיכון.
תקופת בדק ותקופת אחריות: אחריות קבלן על ליקויים
תקופות אחריות המוגדרות בחוק מכר דירות שבהן הקבלן אחראי על תיקון ליקויים ואי-התאמות בבנייה (תקופת בדק – שנה עד שבע שנים, תקופת אחריות – שבע שנים מיום תום הבדק), הן תקופת בדק ותקופת אחריות.
מהנדס בניין: פיקוח ותכנון הנדסי
בעל מקצוע האחראי על תכנון, פיקוח, ואישור היבטים הנדסיים של פרויקטי בנייה, ובכלל זה ביצוע בדק בית ומתן חוות דעת על ליקויים, הוא מהנדס בניין.
אדריכל: תכנון אדריכלי ועיצוב מבנים
בעל מקצוע האחראי על תכנון אדריכלי של מבנים ושטחים, הכנת תכניות בנייה ותשריטים, ועיצוב המרחב הבנוי, הוא אדריכל.
תשריט: מפה הנדסית או אדריכלית של מקרקעין
מפה הנדסית או אדריכלית מדויקת של מקרקעין או מבנה, המשמשת בתוכניות תכנון, בקשות להיתר, ורישום בטאבו, היא תשריט.
תב"ע: תכנית בניין עיר
הכלי התכנוני המרכזי המגדיר את אופן ניצול המקרקעין בשטח מוגדר, לרבות ייעוד קרקע, זכויות בנייה, ושימושים מותרים, הוא תכנית בניין עיר (תב"ע).
תת חלקה: יחידת רישום של דירה בבית משותף
בבית משותף, יחידת רישום נפרדת לכל דירה בבניין בטאבו, המאפשרת רישום בעלות נפרדת על הדירה, היא תת חלקה.
זכויות בנייה: ההיתר התכנוני לבנות
ההיתר התכנוני לבנות על מקרקעין, כפי שנקבע בתכנית בניין עיר (תב"ע), המוגדר בדרך כלל כאחוז משטח המגרש המותר לבנייה או כשטח רצפות מירבי, הן זכויות בנייה.
ערבות בנקאית: בטחון פיננסי של בנק
כלי פיננסי שבו בנק מתחייב לשלם סכום כסף לגורם שלישי אם לקוח הבנק אינו עומד בהתחייבות מסוימת, המשמש כבטחון בפרויקטים נדל"ניים, הוא ערבות בנקאית. ערבות חוק מכר היא סוג ספציפי שלה.
בית משותף: מבנה בבעלות מספר דיירים
מבנה הכולל שתי דירות או יותר הרשומות בפנקס הבתים המשותפים בטאבו, שבו קיימת בעלות נפרדת על הדירות ובעלות משותפת על הרכוש המשותף, הוא בית משותף.
