במשרדו התל אביבי, מוקף במסמכים משפטיים וזיכרונות מעשרות שנות קריירה, יושב עו"ד ציון אמיר, אחד מעורכי הדין הבולטים בישראל. בראיון לישראל היום, שלושה שבועות לאחר דיון סוער בבג"ץ בנוגע לפיטורי ראש השב"כ לשעבר רונן בר, הוא משתף בתובנות חריפות על המערכת המשפטית, המאבקים הפוליטיים שמטלטלים את המדינה, והשינויים הדרושים לדעתו. בראיון שנערך ב-8 במאי 2025, אמיר מדבר בפתיחות על הקרע בחברה הישראלית, מבקר את תפקיד בית המשפט העליון, ומציע מבט מפוכח על עתיד הדמוקרטיה. כמי שמייצג את הממשלה בעתירות נגדה, הוא לא חוסך בביקורת ומגלה כיצד חזר לרגע לנער משדרות שהיה, עובד במאפייה בקיבוץ.
רגע של אמת בבג"ץ: משפט או פוליטיקה?
הדיון בבג"ץ ב-8 באפריל 2025 היה רגע מכונן עבור אמיר נכתב בראיון בישראל היום. כשפתח את טיעוניו בשם הממשלה, הוא הרגיש שהדיון אינו משפטי גרידא, אלא בעל גוון פוליטי מובהק. "ראיתי מולי את העותרים – שורה של דמויות ציבוריות, ראשי שב"כ לשעבר, אלופים, ואליעד שרגא, ה'ג'ינג'י' של התנועה לאיכות השלטון", הוא מספר. "פתאום הרגשתי כמו בזירת גלדיאטורים. זה לא היה דיון על פיטורי ראש שב"כ, אלא מאבק על כוח".
אמיר חזר בדבריו לנוף ילדותו בשדרות, שם עבד כנער במאפייה בקיבוץ רוחמה. "כשדיברתי על כך שפיטורי ראש שב"כ אינם כמו לפטר עובד במאפייה, זה בא ממקום אישי", הוא משתף. "הטענות על פגמים טכניים בתהליך הפיטורים – כמו שעה של שימוע – היו חסרות משמעות. אם ראש ממשלה מאבד אמון בראש שב"כ, הוא צריך ללכת. זה לא עניין של דקויות".
המאבק האמיתי: דמוקרטיה או כוח?
אמיר משוכנע כי המאבק הציבורי בישראל חרג מזמן מעניין הדמוקרטיה והפך למלחמה על שליטה. "זה הפסיק להיות מאבק על דמוקרטיה", הוא קובע. "זו מלחמה, ואני תפסתי צד. אני לא מוכן שיעבדו עליי".
לדבריו, הקרע בחברה הישראלית התעצם מאז הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. "הניסיונות להדיח אותו לא צלחו בבחירות, אז התחילו מחאות, סרבנות, ומהומות", הוא אומר. "כשיריב לוין הגיע עם רפורמה משפטית ו-64 מנדטים, הכל התהפך. אני שואל – האם כולם באמת דואגים לדמוקרטיה? חלקם אולי כן, אבל המובילים, לדעתי, פועלים ממניעים אחרים. הם מבינים שהרוב במדינה תומך במחנה הלאומי, והם לא רואים דרך לשנות זאת".
ביקורת על בג"ץ: "לא לדון בשאלות תיאורטיות"
אמיר מבקר בחריפות את ההחלטה להמשיך ולדון בעתירות בנוגע לפיטורי רונן בר, למרות ביטול ההחלטה לפטרו. "בית המשפט העליון לא צריך לבזבז זמן על שאלות אקדמיות", הוא טוען. "הפיטורים בוטלו, העותרים קיבלו את מבוקשם. המשך הדיון הוא ניסיון לעצב מחדש את היחסים בין הרשויות, וזה לא תפקידו של בג"ץ".
הוא מוסיף כי בית המשפט העליון חורג לעיתים מתפקידו ומתערב בהחלטות של הרשות המבצעת. "בג"ץ לא צריך לקבוע מדיניות, לא להחליט מי ימונה או יפוטר, ולא להתערב בנושאים כמו מדיניות הגירה או החלטות צבאיות", הוא אומר. "כשזה קורה, המשילות נפגעת, והאמון הציבורי במערכת המשפטית נשחק".
שלטון הפקידים: מציאות שפוגעת במשילות
אמיר לא מהסס לבקר את מה שהוא מכנה "שלטון הפקידים". "זו לא אגדה אורבנית", הוא מדגיש בראיון. "היועץ המשפטי לממשלה, פקידים בכירים, ואפילו יועצים משפטיים בצבא – כולם הפכו לשומרי סף שקובעים את סדר היום. שר לא יכול ליישם מדיניות בלי חוות דעת משפטית, ובג"ץ מחזק את מעמדם".
הוא מצביע על דוגמאות כמו החלטות צבאיות, שבהן יועצים משפטיים קובעים אם ומתי לתקוף. "איך הגענו למצב שבו פקידים לא נבחרים מחליטים על הכל?", הוא שואל. "זה לא דמוקרטיה. זה שלטון של יועצים, וזה פוגע ביכולת של הרשות המבצעת למשול".
הרפורמה המשפטית: שלושה שינויים דחופים
כמי שמכיר את המערכת המשפטית לעומק, אמיר מציע שלושה שינויים הכרחיים. הראשון נוגע לעינוי הדין שחווים אזרחים. "המערכת איטית מדי", הוא אומר. "אזרחים ממתינים שנים להכרעה, וזה פוגע באמון. צריך לייעל את ההליכים, לעודד בוררות וגישור, ולהבטיח צדק מהיר".
השינוי השני קשור לזכויות אדם. "בית המשפט מדבר יפה על הגנה על זכויות נאשמים, אבל בפועל זה לא קורה", הוא טוען. "אדם שנכנס לבית משפט מרגיש שהוא כבר הורשע. צריך לשנות את הגישה הזו, כי זו המהות של דמוקרטיה".
השינוי השלישי נוגע לוועדה לבחירת שופטים. "צריך לבחון מחדש את תהליך המינוי", הוא אומר. "בית המשפט העליון מכתיב מדיניות בתחומים רבים, ולכן צריך גיוון בהשקפות השופטים. אולי אפילו להקים בית משפט לחוקה שיטפל בסוגיות חברתיות".
לשכת עורכי הדין: "צריך לבטל אותה"
אמיר לא מסתיר את דעתו על לשכת עורכי הדין. "כשהתמודדתי על ראשות הלשכה ב-2019, רציתי לבטל אותה במתכונת הנוכחית", הוא מגלה. "היא צריכה להפוך לגוף וולונטרי. אין הצדקה לכך שנציגי הלשכה ישבו בוועדה לבחירת שופטים. זה תהליך פוליטי, מלא בקומבינות ובריתות. הם ממציאים את הפוליטיקה ואז מתלוננים על פוליטיזציה".
הוא מוסיף כי הלשכה לא משרתת את האינטרס הציבורי. "היא מגינה על אינטרסים של קבוצות מסוימות, וזה לא תורם לדמוקרטיה", הוא קובע.
נתניהו והסדר טיעון: תפנית בעמדה
כשנשאל על תיקו של נתניהו, אמיר חושף שינוי בעמדתו. בעבר, הוא קרא לנתניהו להילחם עד הסוף, מתוך אמונה שהמשפט יחשוף ליקויים במערכת המשפטית והמשטרתית. "אמרתי לו – אתה מייצג מחנה שמאמין שתפרו לך תיק. תילחם", הוא נזכר.
אך כיום, הוא סבור כי המשפט צריך להסתיים. "הנזק למדינה גדול מדי", הוא אומר. "המשפט יימשך שנים, וישראל לא יכולה להרשות לעצמה את זה. הפרקליטות צריכה להוביל מהלך שיסיים את התיק, לא משנה אם זה הסדר או לא. המדינה חשובה יותר מסיגרים ושמפניה".
דמוקרטיה מתגוננת: מבט לעתיד
לקראת סיום, אמיר משתף בתחזית לעתיד הדמוקרטיה. "הדמוקרטיה תהפוך למתגוננת", הוא צופה. "הרשתות החברתיות שינו את הכללים. מי שמשתמש בכלים דמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה לא יקבל יותר חסינות. השינויים יהיו איטיים, אבל הם יגיעו".
לגבי עתידו, אמיר מספר כי ויתר על חלום להתמנות לשופט בבית המשפט העליון ב-2018. "רציתי לעשות משהו אחר", הוא אומר. "אני לא יודע אם אכנס לפוליטיקה, אבל אני רוצה לתרום לחברה, אולי בשליחות ציבורית. אני מקווה להשאיר חותם".
בדבריו של אמיר ניכרת תחושת דחיפות לשינוי, לצד הבנה של המורכבות במאבקים המשפטיים והפוליטיים בישראל של 2025. כמי שחווה את המערכת מבפנים, הוא קורא לאיזון מחודש בין הרשויות, לצמצום כוחה של הפקידות, ולחשיבה על עתיד הדמוקרטיה הישראלית.
