במסדרונות בית המשפט המחוזי בבאר שבע נכתב לאחרונה פרק עגום ומטריד בתולדות עולם המשפט בישראל, כזה המזכיר לנו שוב ושוב את המחיר הכבד שגובה שחיתות, בפרט כאשר היא לובשת גלימת עורך דין
בפסק דין שמהדהד מעבר לגבולות מחוז הדרום, הטיל נשיא בית המשפט, השופט בני שגיא, עונש מאסר בפועל של ארבע שנים על עורך הדין אלכס שוד, תושב אשדוד, אשר הודה בביצוע שורה ארוכה של מעשי מרמה, זיוף וגניבה בסך מצטבר של 3.4 מיליון שקלים מלקוחותיו. סיפורו של עו"ד שוד אינו רק סיפור על עבירות כלכליות חמורות, אלא בעיקר סיפור על רמיסת אמון בוטה, ניצול ציני של חולשת הזולת, והצורך הדחוף של מערכת המשפט והלשכה להגן על הציבור ולשמר את האמון במקצוע.
הפרשה, שהתפרשה על פני כחמש שנים, חושפת שיטת פעולה מחושבת וסדרתית, שהופנתה באופן מכוון ומוקפד כלפי האוכלוסיות הפגיעות ביותר. עו"ד שוד, תוך ניצול מעמדו המקצועי והידע המשפטי שברשותו, בחר בקפידה את קורבנותיו: קשישים, חולים, עולים חדשים שאינם שולטים בשפה העברית, מכרים אישיים שלו, ואנשים שחסרו ידע והבנה בסיסית בעולם המשפטי המורכב. אותם לקוחות תמימים, שהפקידו בידיו את ענייניהם – ולעתים קרובות גם את מיטב כספם ואף את חסכונותיהם – ראו בו איש מקצוע שאמור להגן עליהם ולייצג את האינטרסים שלהם נאמנה. במקום זאת, הוא ראה בהם כר פורה לניצול ולגניבה.
על פי כתב האישום המתוקן, שבו הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון, עו"ד שוד ניצל את מעמדו בעסקאות וטיפולים משפטיים שונים שניהל עבור לקוחותיו. הוא קיבל לידיו כספים שנועדו לטובת הלקוחות – בין אם מדובר בכספי מכר נכסים, כספי פיצויים, או כל סכום אחר שהופקד אצלו בנאמנות – ובמקום להשתמש בהם למטרתם, הוא גרף אותם לכיסו הפרטי. כדי להסוות את פעולותיו הפליליות ולהרגיע את הלקוחות, הוא עשה שימוש נרחב במסמכים מזויפים. מסמכים אלו, שהוצגו ללקוחות ולגורמים שונים, יצרו מצג שווא של התנהלות תקינה וחוקית, והקנו למעשי המרמה מראית עין של לגיטימיות. זוהי טכניקה קלאסית של עבריינות צווארון לבן, המסתמכת על יצירת מערך שקרים מורכב הנתמך על ידי ראיות לכאורה, המקשות על גילוי מיידי של ההונאה. השימוש בזיוף מסמכים מקצועיים, כמו אלה שיוצאים תחת ידו של עורך דין, הוא חמור במיוחד, שכן הוא מנצל את האמינות המיוחסת למסמכים אלו הן בעיני הציבור והן בעיני מוסדות רשמיים.
ההודאה של עו"ד שוד כללה הודאה ב-15 עבירות שונות של שימוש במסמך מזויף, עבירות ששימשו את התשתית למעשי המרמה והגניבה. בנוסף, הוא הורשע בעבירות חמורות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה – עבירה המתייחסת ספציפית לגניבה שמבצע אדם שלו הופקדה סמכות או נאמנות, כפי שמתקיים ביחסי עורך דין-לקוח – זיוף בכוונה לקדם דבר בנסיבות מחמירות, תשובה כוזבת למס שבח, השמטת הכנסה וניהול ספרי חשבונות כוזבים. מגוון העבירות מעיד על היקף התחכום והתכנון של הפעילות העבריינית, שנגעה הן במישור הפלילי הקלאסי של גניבה ומרמה, והן במישור הכלכלי והדיווח לרשויות המס. ניהול ספרי חשבונות כוזבים והשמטת הכנסה אינם רק עבירות מס, אלא גם כלי ששימש את עו"ד שוד להעלים את עקבות הכספים שגנב ולהקשות על איתורם ועל חשיפת היקף ההונאה.
עו"ד צליל זנטי מפרקליטות מחוז דרום, אשר ניהלה את התיק המורכב, תיארה בפני בית המשפט את עוצמת הפגיעה והמשמעות העמוקה של המעשים. "הנאשם ביצע את העבירות בכובעו כעורך דינם של המתלוננים", הדגישה עו"ד זנטי בטיעוניה לעונש. היא הוסיפה כי "לא מדובר בפגיעה כלכלית גרידא אלא רמיסת האמון הבסיסית בין נותני שירותים ומקבלי שירותים". אמירה זו נוגעת בלב ליבה של מערכת היחסים שבין עורך דין ללקוחו. מערכת זו מבוססת על אמון מוחלט. הלקוח חושף בפני עורך דינו את סודותיו הכמוסים ביותר, את מצבו הכלכלי, את חששותיו, ואת תקוותיו. הוא מפקיד בידיו את גורלו המשפטי, ולעתים קרובות גם את נכסיו. הפרת אמון כזו, על ידי מי שאמור להיות שומר הסף ומגינו של הלקוח, היא מעשה בגידה הגורר השלכות הרסניות לא רק על הקורבנות הישירים, אלא על אמון הציבור כולו במערכת המשפט ובמקצוע עריכת הדין.
למרות חומרת המעשים וההשלכות המוסריות והחברתיות שלהם, הסכימה הפרקליטות לחרוג מהנורמה ולהגיע להסדר טיעון מקל יחסית לעומת העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירות מסוג זה. הסיבה לכך, כפי שהסבירה עו"ד זנטי, נבעה משיקול פרגמטי ואנושי: "השיקול המרכזי שנשקל הוא בחירתנו בעתם לשים את הזרקור על הפיצוי המידי שעתיד להגיע לנפגעי העבירה בתיק הזה". בתיקים רבים של עבירות כלכליות, במיוחד אלו המבוצעות על ידי אנשי מקצוע, קיימת דילמה בין הרצון להטיל עונש מאסר כבד שיבטא את סלידת החברה מהמעשים וישמש גורם מרתיע, לבין הצורך להבטיח שהקורבנות יקבלו בחזרה, ולו חלק, מהכספים שנגנבו מהם. לעיתים קרובות, הליכים משפטיים ממושכים, במיוחד בתיקים כלכליים מורכבים הכוללים איתור נכסים והליכי הוצאה לפועל, עלולים להיגרר שנים רבות, ולהותיר את הקורבנות חסרי כל או עם פסיקות תיאורטיות שאין מאחוריהן יכולת גבייה מעשית.
במקרה זה, הסדר הטיעון הציע פתרון יצירתי ויעיל להשבת הכספים. ההסדר, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, קבע כי בנוסף לעונש ארבע שנות המאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי שירחף מעל ראשו של הנאשם במידה ויבצע עבירות דומות בעתיד, שתי דירות מגורים שהיו בבעלותו של עו"ד שוד יימכרו, והתמורה שתתקבל ממכירתן תשמש כפיצוי ישיר ומהיר לקורבנות ההונאה. מדובר בסכום כסף משמעותי שאמור להשיב חלק נכבד, אם לא את כל, הכספים שנגנבו. חשוב להדגיש כי מכירת נכסים והשבת כספים לקורבנות במסגרת הליך פלילי אינה דבר מובן מאליו, ולעיתים קרובות נדרשים הליכים אזרחיים נפרדים ומורכבים לשם כך. העובדה שהפרקליטות וההגנה הגיעו להסכמה כזו, ושהיא קיבלה את אישור בית המשפט, מעידה על ההבנה של כל הצדדים את הדחיפות והחשיבות של השבת הכספים, במיוחד כאשר מדובר בקורבנות פגיעים שכספים אלו חיוניים להם.
השופט בני שגיא, אשר אישר את הסדר הטיעון ונתן לו תוקף של פסק דין, הסביר בהחלטתו את הנימוקים לאישורו. הוא קבע מפורשות כי "הנחת העבודה כי אלמלא הסדר הטיעון היו קורבנות העבירה עומדים בפני שוקת שבורה, לצד הנתונים הנוספים, הופכת את הסדר הטיעון ראוי, מאוזן וכזה שיש לכבד". השופט שגיא למעשה נתן תוקף שיפוטי להבנה הפרקליטותית: במצב שבו הסיכוי של הקורבנות לקבל פיצוי במסגרת הליך משפטי ארוך ומורכב הוא נמוך, או שסכומים גדולים עלולים "להתנדף" במהלך הליכים משפטיים וכינוסי נכסים, הסדר המבטיח השבת כספים מידית יחסית, גם במחיר הקלה מסוימת בעונש המאסר, הוא ראוי ומשרת את האינטרס של הקורבנות ושל הצדק המהותי. אישור הסדר כזה על ידי בית המשפט מעיד על גמישות מסוימת של המערכת, המכירה בכך שלעיתים, במיוחד בעבירות כלכליות מורכבות עם קורבנות פגיעים, מטרת הפיצוי עשויה לגבור על מטרת הענישה המקסימלית.
פרשת שוד והונאת המיליונים אינה אירוע בודד, אף שהיקפה וחומרתה מזעזעים. לצערנו, מעת לעת אנו נחשפים למקרים נוספים בהם עורכי דין סוטים מהדרך הישר ומבצעים עבירות פליליות או משמעתיות חמורות. רק לאחרונה דווח על מקרים נוספים של עורכי דין שהסתבכו בפלילים או עבירות אתיקה קשות, החל מגניבת מיליונים מלקוחות, דרך הטרדה ועד התקנת מצלמות נסתרות. מקרים אלו, קשים ככל שיהיו, אינם מייצגים את הרוב המכריע של עורכי הדין בישראל, שהם אנשי מקצוע הגונים וישרים הפועלים לילות כימים בשירות לקוחותיהם ושמירה על החוק. עם זאת, כל מקרה כזה, ובפרט מקרה בהיקף כזה של ניצול קשישים ועולים חדשים, מטיל כתם קשה על המקצוע כולו ומחייב התייחסות מעמיקה.
המקרה של עו"ד שוד מעלה שאלות מהותיות לגבי הפיקוח על עורכי דין, ובפרט על כספי נאמנות המופקדים בידיהם. למרות קיומם של כללי אתיקה נוקשים, מנגנוני ביקורת של לשכת עורכי הדין, ובמקרים חמורים – התערבות של מערכת אכיפת החוק, עדיין קיימים "חורים" המאפשרים מעשי הונאה בסדר גודל כזה. אולי יש לבחון מחדש את מנגנוני הדיווח והביקורת על חשבונות נאמנות, להגביר את השקיפות, ולהקל על לקוחות, במיוחד הפגיעים שבהם, לזהות סימני אזהרה או לקבל סיוע במקרה של חשד. לשכת עורכי הדין נושאת באחריות כבדה להבטחת טוהר המידות של חבריה ולטיפול במקרים של עבירות אתיקה או פליליות. הליך משמעתי מהיר ויעיל, לצד הליך פלילי כפי שהתקיים במקרה זה, חיוניים לשמירה על אמון הציבור במקצוע.
מעבר להיבטים המשפטיים והעונשיים, פרשת עו"ד שוד מדגישה את הצורך הדחוף בהגנה על אוכלוסיות פגיעות. קשישים, עולים חדשים, ואנשים חסרי ידע משפטי בסיסי, מהווים טרף קל לעבריינים מתוחכמים, ובפרט לאלו הפועלים תחת מסווה של לגיטימיות ומקצועיות. נדרשת הגברת המודעות בקרב אוכלוסיות אלו, אולי באמצעות קמפיינים ציבוריים, שירותי ייעוץ משפטי נגישים ולא תלויים, והכוונה למקורות מידע אמינים ומהימנים בעת פנייה לשירותים משפטיים. חשוב שאנשים יידעו למי לפנות במקרה של חשד להתנהלות לא תקינה, ושיקבלו מענה מהיר ויעיל.
פסק הדין בבאר שבע, על אף ההקלה היחסית בעונש המאסר לטובת פיצוי הקורבנות, שולח מסר חד וברור: עבירות של גניבה ומרמה שמבוצעות על ידי עורכי דין, ובפרט כאלו המכוונות כלפי אוכלוסיות פגיעות, הן עבירות חמורות במיוחד. העונש הכבד שהוטל על עו"ד שוד, לצד ההחלטה המעשית להשתמש בנכסיו לפיצוי הקורבנות, מהווים איזון מורכב בין דרישות הצדק העונשי לדרישות הצדק המהותי כלפי נפגעי העבירה. מקרה זה מהווה תזכורת כואבת לאחריות הכבדה המוטלת על כל עורך דין, ולשבריריות האמון הציבורי, שנדרשים שנים לבנות אך יכולים להישבר ברגע. נותר רק לקוות כי לקחי פרשה קשה זו יופקו במלואם, וכי מערכת המשפט, יחד עם לשכת עורכי הדין, ימשיכו לפעול בנחישות להגן על הציבור מפני אלו הבוגדים באמון ומשחירים את שם המקצוע הנכבד. הדרך לשמירה על טוהר המידות ועל אמון הציבור עוברת הן באכיפה נוקשה של החוק והן בחיזוק מתמיד של ערכי האתיקה והאחריות המקצועית.
