בית משפט השלום בנתניה
ת”א 35376-11-22 שם טוב ואח’ נ’ א.ד.א. תמיר יזמות ובניה בע”מ
מספר בקשה:8
לפני
כבוד השופט אלי ברנד
תובעים
- רותם שם טוב
- זהר כהן
נגד
נתבעת-שולחת ההודעה
לצד השלישי
א.ד.א. תמיר יזמות ובניה בע”מ
הצד השלישי
שתית בע”מ
החלטה
רקע והבקשה שלפני
- לפני בקשת הצד השלישי לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות ביחס להודעה שהגישה נגדו הנתבעת-שולחת ההודעה (להלן: “הנתבעת”), בקשה אשר הוגשה בהזדמנות הראשונה טרם הגשת כתב ההגנה ביחס להודעה וכוללת גם עתירה לסעד זמני של הארכת המועד להגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשה – עתירה שכבר נעניתי לה בהחלטה מיום 2.4.23.
- התובעים הם רוכשי דירה מן הנתבעת, שהיתה היזמית בפרוייקט בנייה למגורים שהצד השלישי היה קבלן המבצע שלו, אשר הגישו תביעה לפיצוי נגד הנתבעת בגין איחור במסירת הדירה לעומת התחייבותה החוזית וכן להשבת סכום מינורי יחסית לסכום הפיצוי האמור שלטענתם גבתה מהם ביתר.
- עקב קיומה של תניית בוררות בהסכם בין הנתבעת לצד השלישי (נספח 3 להודעה לצד השלישי) והליך בוררות המתנהל כבר ביניהם לאחר מינוי בורר על ידי כב’ בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (נספח 4 לבקשה) הוגשה הבקשה שלפני ואף נטען בגדרה כי הגשת ההודעה לצד השלישי עומדת בסתירה להסכם הבוררות.
התובעים הצטרפו לבקשה בנימוק שהם אינם צד להליך הבוררות וכי ההודעה לצד השלישי נועדה אך לסרבול הליך זה.
- הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי התביעה וההודעה לצד השלישי כרוכות זו בזו, מעלות שאלות זהות שבעובדה ושבדין ועוסקות באותן מחלוקות עצמן וכי הצד השלישי הוא בעל-דין נחוץ להכרעה בתובענה זו ואף כי הפיצול בין התביעה להודעה לצד השלישי עלול להביא להכרעות סותרות.
עוד טענה הנתבעת כי הגשת ההודעה לצד השלישי לא רק שאינה סותרת את ההסכם בין הצדדים אלא עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 6.11 שבו המורה לה במקרה של תביעה על ידי מי מרוכשי הדירות להודיע לצד השלישי על התביעה ולאפשר לה להתגונן מפניה, ולטעמה ההודעה לצד השלישי מהווה קיום של הוראה זו.
לצד האמור טענו הנתבעת והצד השלישי כל אחד לקיום ההסכם על ידו והפרה על ידי הצד שכנגד שהיא שהביאה להקמת עילות התביעה לתובעים – ככל שקיימות כאלו, אולם טענות אלו אינן רלוונטיות לעצם הבקשה שלפני ולא ארחיב לגביהן.
עוד הפנו הצדדים לפסיקה וטענו טיעונים משפטיים למכביר שלטעמם תומכים כל אחד בעמדתו, ומטעמי יעילות לא אפרטם ואגב הדיון וההכרעה בבקשה אבחן את השאלות המשפטיות הטעונות הכרע כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה ובתשובה.
דיון והכרעה
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ויש להורות על עיכוב ההליכים ביחס להודעה לצד השלישי, ואנמק.
- נקודת המוצא לדיון היא הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות על פיו –
“(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.”
- פסיקת בתי המשפט הבהירה כי, ככלל, יש לעכב הליכים בבית המשפט במקרה בו מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 5(א) והנטל על תובע הטוען כנגד עיכוב ההליכים לשכנע בקיומו של טעם מיוחד פורש כך (רע”א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ’ ברקי פטה המפריס בע”מ, פ”ד מח(1) 397, 403 (1993)) –
“התובע נדרש להצביע על “טעם מיוחד” דווקא – לא אך טעם על דרך הסתם – לשכנע את בית המשפט כי יפטור אותו מחיוב הבוררות שנטל על עצמו. “טעם מיוחד” זה אפיין מ”מ הנשיא השופט זוסמן כ”מקרים יוצאים מן הכלל”.”
- הצדדים הסכם בוררות מפורש עליו להעניק תוקף להסכמת הצדדים למסור את הסכסוך ביניהם להכרעה בדרך של בוררות ולסטות מכך רק על בסיס שיקולים כבדי משקל (רע”א 2561/15 יצחק בראון נ’ אנדריי גונשיורובסקי (26.10.2015) פסקה 9) וכי לצד הערך האמור יש אף לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי בעידוד וחיזוק מוסד הבוררות כחלופה חשובה להכרעה בסכסוכים (רע”א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע”מ נ’ אבי גבאי (30.3.2006) פסקה 6).
- בדידן מדובר בפרוייקט בנייה בו נמסרו הדירות לרוכשיהן באיחור, כאשר הנתבעת טוענת כי לצד השלישי אחריות לאיחור האמור ועל כך (בעיקר) מבוססת ההודעה לצד השלישי.
ברם, אין זה ההליך היחיד במסגרתו תובעים רוכשי דירות את הנתבעת בגין האיחור האמור וקיימות כבר עתה עוד שלוש תובענות נפרדות כאלו שביחס לכל אחת מהן שיגרה הנתבעת הודעה נגד הצד השלישי דנן (כולן בבית משפט זה, סעיף 11 לתצהיר התומך בבקשה), כל זאת מעבר לקיומו של הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים.
- בנסיבות המתוארות לעיל פוטנציאל ההכרעות הסותרות ביחסים בין הנתבעת לצד השלישי גדול ואין מדובר רק ביחס בין התובענה הנוכחית להליך הבוררות אלא גם בין כל אחת מן התובענות לכל אחד מן ההליכים הנוספים.
במצב דברים זה, שהנתבעת היא יוזמתו, לא רק שעיכוב ההליכים בינה לבין הצד השלישי עד להכרעה בהליך הבוררות לא יגרור את האמור אלא ההפך הוא הנכון וריבוי ההליכים הוא פח יקוש ובעל פוטנציאל ניכר לכשל בו היא עצמה מבקשת להאחז, שלא לדבר על העובדה שהדבר גורר בזבוז ניכר של זמן שיפוטי.
בהקשר זה יוזכר כי לא רק במקרה בו עוסק סעיף 5 לחוק הבוררות יש מקום לעכב הליכים אלא גם במקרים בהם קיים הליך תלוי ועומד אחר לשם מניעת הכרעות סותרות ובזבוז זמן שיפוטי לריק (ראו למשל רע”א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע”מ נ’ דלתה דיגיטל בע”מ (11.7.2013) בחוות דעת כב’ השופט דנציגר וראו ההפניות שם, ועוד רבים), וכמובן שבמקרה של הוראת חוק מפורשת הדברים קל וחומר.
- לצד כל שהובא לעיל אזכיר את הוראות תקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”) המורה כי אחד המרכיבים של הליך שיפוטי ראוי והוגן הוא ניהולו באופן מידתי ויעיל, תקנה 3(א) המורה לבית המשפט לפעול לשם קיומו של הליך ראוי והוגן ותקנה 5 המורה כי האינטרס הציבורי העומד לעיתים אל מול האינטרס של בעלי הדין בהליך קונקרטי ושעל בית המשפט לאזן ביניהם כולל גם את ניהול ההליך השיפוטי באופן מהיר ויעיל, את החיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ואת מניעת השימוש בו לרעה.
גם שיקולים אלו ראוי כי יבואו בחשבון לצד השיקולים שאוזכרו לעיל וכפוף לכך שאינם עומדים בסתירה אליהם.
- אבהיר מיד כי אי צירוף הצד השלישי להליך דנן לא ימנע זימונו לעדות במידה שיסבור מי מן הצדדים כי יש בכך הכרח, וזאת כמובן במישור העקרוני ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות בשאלה זו, אך אין כל הכרח – ובהתאם לאמור לעיל אף אין הצדקה – לנהל מספר כה רב של הליכים בין הנתבעת לצד השלישי ביחס לאותן טענות שעה שמתנהל כבר הליך הבוררות ביניהם וככל הנראה כולל אף סוגיות נוספות, ובמיוחד כאשר על פי הראיות שלפני הליך הבוררות כבר החל, התקיימה ישיבת בוררות ראשונה כבר לפני מספר חודשים והבורר נתן לצדדים להליך הבוררות הוראות להמשך ניהולו (נספח 5 לבקשה).
- לטעמי די בנימוקים אלו כדי להביא לקבלת הבקשה ולעיכוב ההליכים ביחס להודעה לצד השלישי אך אתייחס בקצרה גם לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת.
- הנתבעת הפנתה אל הוראת סעיף 6.11 להסכם בינה לבין הצד השלישי בזו הלשון – “… מתחייב הקבלן להיות אחראי … להתחייבויות של המזמין כלפי רוכשי דירות שקיומן תלוי בקיום התחייבויות הקבלן כלפי המזמין לפי הסכם זה, כל עת שתהיה קיימת לרוכשי דירות בפרוייקט עילת תביעה כלפי המזמין בגין התחייבויות של המזמין כלפיהם … ובלבד שיודע לקבלן על התביעה ויאופשר לו להתגונן מפניה …”.
אינני מקבל את טענת הנתבעת כי העמידה על ניהול ההודעה לצד השלישי בהליך זה מהווה קיום של הוראת סעיף זה, שכן יידוע הצד השלישי התבצע כבר בעצם משלוחה כאשר כל שנדרש על פי סעיף זה הוא הענקת הזדמנות להתגונן ולא חיובו, ומשבחר הצד השלישי שלא לנצל את האפשרות שהוענקה לו בהתאם להסכם לא תוכל לעלות מפיו טענה בנושא זה ומשלב זה ואילך השיקולים שעל בית המשפט לשקול לעניין זה אינם מושפעים מסעיף 6.11 הנ”ל.
- ניתן גם לאבחן בבירור את המקרה דנן מן המקרים בהם עסקו פסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת אך דומני כי לאור הנימוקים דלעיל אין צורך באריכות יתרה.
עם זאת ובשולי הדברים אוסיף רק כי לו תשמע דעתי ראוי לשקול איחוד הדיון בכל התביעות שהגישו רוכשי הדירות נגד הנתבעת בגין איחורים במסירתן על מנת למנוע בזבוז זמן והכרעות סותרות, אך מאחר שההליכים האמורים אינם מונחים לפני הדבר אינו בסמכותי.
אבהיר מיד כי מובטחני שהמותבים הדנים בתיקים הנוספים יעשו כחוכמתם ועל פי נסיבות המקרים המונחים לפניהם, אין באמור כדי לכבול את שיקול דעתם ובעיקר שתקוותי כי גם בעלי הדין ישכילו לפעול ביעילות וברוח הוראות תקנות 3(ב) ו-4 לתקנות.
- המורם מכלל האמור הוא כי אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים ביחס להודעה לצד השלישי וכפועל יוצא מכך פטור הצד השלישי מהגשת כתב הגנה ביחס אליה.
- לאור התוצאה, בשים לב להוראת תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי ולעובדה שדחיית הבקשה כעמדת הנתבעת היתה מובילה לסרבול מיותר וחשש להכרעות סותרות ועומדת לטעמי בניגוד מובהק להיגיון שבבסיס ההלכות הרלוונטיות תישא הנתבעת בהוצאות הצד השלישי בגין בקשה זו בסך 2,500 ₪.
ניתנה היום, כ’ אייר תשפ”ג, 11 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
