בית המשפט לתביעות קטנות דחה את טענת עורכת הדין הוותיקה כי התפטרה מייצוג עקב “התנהגות מבזה” של הלקוח, וחייב אותה לשלם עבור הייצוג החלופי שנאלץ לשכור. השופט קבע: פתק בכתב יד על קבלה גובר על היעדר הסכם שכר טרחה פורמלי
סכסוך משפטי רווי יצרים וצעקות בין עורכת הדין הוותיקה לדיני משפחה, שרין סולן, לבין לקוח תושב הקריות אותו ייצגה, הסתיים השבוע בחיובה של עורכת הדין בפיצוי כספי. המקרה, שנידון בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, חשף מערכת יחסים עכורה שגלשה להאשמות הדדיות בדבר “מאהבות”, דרישות כספיות של מאות אלפי שקלים ופתק אחד בכתב יד שהכריע את הכף.
הפרשה החלה כאשר הלקוח שכר את שירותיה של עו”ד סולן לצורך ייצוג בהליכי גירושין מורכבים. על פי הנתונים שהוצגו בפני בית המשפט, הלקוח שילם למשרדה סכום כולל של כ-41 אלף שקלים עבור הטיפול המשפטי. אולם, בשלב מסוים של ההליך, החליטה עורכת הדין להפסיק את הייצוג, מה שאילץ את הלקוח לשכור עורך דין חלופי לצורך סיום עניין המשמורת על אחד מילדיו – הליך שעלה לו 7,000 שקלים נוספים.
טענת ההגנה החריגה: “ראה בי מעין מאהבת”
בתביעה שהגיש הלקוח נגד סולן, הוא דרש לקבל החזר על הסכום שנאלץ לשלם לעורך הדין החדש, בטענה ששילם לסולן מראש עבור הטיפול בתיק כולו. מנגד, הציגה עו”ד סולן קו הגנה יוצא דופן. לטענתה, לא נחתם מעולם הסכם שכר טרחה מסודר בינה לבין התובע.
אך מעבר לעניין הפרוצדורלי, סיפקה סולן הסבר אישי להתפטרותה מהתיק. בכתב ההגנה טענה כי חדלה לייצגו משום שהלקוח פיתח כלפיה רגשות שחרגו מיחסי עו”ד-לקוח. לדבריה, הלקוח ראה בה “ידידה ו/או חברה ו/או מעין מאהבת”, עד למצב שבו “לא יכלה לשאת את התנהגותו הלא אתית והמבזה”. סולן הסבירה כי הבקשה לשחרור מייצוג נבעה מכך שהלקוח “הכביד עליה באופן שאינו קשור לניהול התיק”.
המתקפה הנגדית: דרישה ל-100 אלף שקלים
עו”ד סולן לא הסתפקה בהתגוננות והגישה תביעה שכנגד. היא טענה כי לאורך חמש שנות ייצוג, הלקוח נהג להגיע למשרדה בתדירות חריגה, לפחות כמאה פעמים. על פי תחשיב שהציגה, כאשר עלות כל פגישה במשרדה נאמדת ב-1,000 שקלים, הלקוח הוא זה שחב לה סכום של כ-100 אלף שקלים.
בפועל, מאחר שההליך התנהל בבית משפט לתביעות קטנות, העמידה סולן את סכום התביעה הנגדית על הרף המקסימלי המותר בחוק באותה עת – 33,200 שקלים.
הראיה המכרעת: פתק בכתב יד על גב הקבלה
השופט יוסי טורס, שדן בתיק, נדרש להכריע במלל הגרסאות הסותרות ובאווירה הטעונה באולם. את הקשר הגורדי התיר השופט באמצעות ראיה פיזית פשוטה: פתק בכתב יד שרשמה עו”ד סולן על גב אחת הקבלות שהנפיקה ללקוח, בגין תשלום של 28 אלף שקלים.
על גבי הקבלה נכתב במפורש: “הייצוג כולל תביעת האישה, הסכם גירושין וכל תביעה שתוגש על ידי האישה והבעל נגד האישה בכל נושא הקשור בנישואין וגירושין, במשמורת, ברכוש ובמזונות”.
למרות שעו”ד סולן ניסתה לטעון כי הרישום על הפתק אינו מהווה הסכם שכר טרחה מחייב, השופט טורס דחה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין קבע השופט: “עולה בבירור שמדובר בהתחייבות מצד עו”ד סולן לטפל עבור התובע בתיקי אישות בעניינו. התחייבות זאת נרשמה על גב קבלה, המעידה על תשלום באותו מועד. מכאן שמדובר בהתחייבות ברורה לייצוג משפטי תמורה לשכר”.
“ויכוח קולני ורוחות סוערות”
פסק הדין סיפק הצצה גם למה שהתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של אולם הדיונים. השופט טורס תיאר בפסק הדין את האווירה הקשה ששררה בין הצדדים: “קיימתי דיון במסגרתו חזר כל צד על טענותיו, ולא אחת הדיון גלש לוויכוח קולני ואף נאלצתי להפסיקו עד שהרוחות תירגענה”.
בנוגע לסוגיית האמינות, השופט טורס ציין כי למרות הסגנון הבוטה של שני הצדדים, גרסתו של הלקוח הייתה משכנעת יותר. “התובע עשה עלי רושם מהימן”, כתב השופט, “ובאופן כללי התרשמתי כי הוא תיאר את העובדות כהווייתן ודיבר ‘בדם ליבו'”.
השופט הוסיף ביקורת על התנהלות שני הצדדים באולם: “אמנם סגנון הטיעון וניהול ההליך היה בלתי הולם, אולם אף עו”ד סולן ‘חטאה’ בכך וניכר היה שלשני הצדדים ‘בטן מלאה’ האחד כלפי השני. חרף הסגנון כאמור, ראיתי התובע אדם פשוט, אשר דבריו היו מהימנים בעיניי”.
השורה התחתונה: פיצוי מלא ללקוח
בסופו של יום, דחה בית המשפט את התביעה הנגדית של עו”ד סולן במלואה. השופט קיבל את תביעת הלקוח וקבע כי הפסקת הייצוג אילצה אותו להוציא כספים מיותרים בניגוד להתחייבות המקורית.
עו”ד סולן חויבה לשלם ללקוח את מלוא הסכום ששילם לעורך הדין החלופי – 7,000 שקלים. בנוסף, חויבה סולן לשלם הוצאות משפט בסך 800 שקלים בגין ההליך הנוכחי. פסק הדין מהווה תזכורת משמעותית לעורכי דין וללקוחות כאחד בדבר חשיבותו של התיעוד בכתב, גם כאשר הוא נעשה על גבי פתק אקראי או קבלה, וכוחו הגובר על טענות בעל פה בדבר יחסים אישיים.
